ביום העצמאות תשע"ח (2018) נחנך בתל אביב "שביל העצמאות" המחבר עשרה אתרי מורשת, ובמרכזם בית העצמאות. השביל מחבר את סיפור הקמתה של העיר העברית הראשונה עם סיפור הקמתה של מדינת ישראל - מעיר עברית למדינה עברית.

המשורר נתן אלתרמן, שדמותו מונצחת על שטר של 200 ש"ח, כתב באחד משיריו "אומרים אנשי ירושלים, תל אביב היא סתם גלגל, היסטוריה אין בה אף כזית, ונביאים בה אין בכלל…" ובכן, דווקא יש לתל אביב היסטוריה, אמנם לא ארוכה כמו זו של ירושלים, אבל היסטוריה מכובדת ועשירה מאוד. והיא קשורה להקמתה של מדינת ישראל בקשר בל יינתק.

רבים מזהים את תל אביב כ"בועה" מנותקת מישראל, אך למעשה ישראל קמה מתוך תל אביב. "שביל העצמאות" נועד להעלות על נס את התרומה של העיר העברית הראשונה להקמתה של מדינת ישראל.

 

 אתרי שביל העצמאות בתחילת שדרות רוטשילד.  למפה

אתרי שביל העצמאות בתחילת שדרות רוטשילד. למפה

השביל מסומן לכל אורכו באמצעות פסי פליז המנוקדים בפנסים קטנים, כך שהוא בולט בברק המתכתי שלו בשעות היום ופנסיו נדלקים בשעות הערב. לאורך השביל שולבו גם "אבני דרך" - סימון ספציפי לכל אחד מהאתרים המרכיבים את "שביל העצמאות". כל אבן דרך מעוצבת כעיגול פליז רחב, ובתוכו מופיע איור של האתר הסמוך. לאורך השביל שולבו גם שלטי הסבר מאירי עיניים, שאפשר להיעזר בהם להכוונה וללמידה | לאתר הרשמי של שביל העצמאות

 

הקשיבו, הקשיבו!

עכשיו גם אפשר ללכת ב"שביל העצמאות" עם האוזניים - יובל מלחי מהפודקסט "קטעים בהיסטוריה" הזמין אותי להדריך אותו בסיור חוויתי שלוקח אותנו לימים הראשונים של תל אביב ולימיה הראשונים של מדינת ישראל. חברו את האוזניות והאזינו לסיור שערכנו:

 

טיול "עשו זאת בעצמכם" בשביל העצמאות | מפת המסלול >

נתחיל בשדרות רוטשילד פינת רחוב הרצל, בלב תל אביב. בפינה זו ניצב קיוסק, שהוא למעשה בית העסק הראשון בתל אביב. מקימי תל אביב דמיינו את עירם כעיר גנים ירוקה, וחשבו שבתי העסק יישארו בעיר הראשית - יפו. כלומר, הם חשבו שתל אביב תהיה מעין פרבר נטול בתי עסק. כשהתחילו להקים את הבתים הראשונים, וגילו כמה חם בחולות שמצפון ליפו, וכמה רחוק צריך ללכת בשביל כוס משקה, החליטו לאשר את הקמתו של קיוסק בלב השכונה. בעל הקיוסק לא ידע זאת, אבל למעשה הוא פתח כאן את בית העסק הראשון בעיר שתהפוך ברבות השנים לבירת העסקים של ישראל.

ליד הקיוסק נמצאת צללית בדמותו של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק, שהיה מגיע לקיוסק ואומר למוכרת: "גזזיני ואגרשך והעדיפיני במילייך". כלומר, תני לי גזוז, ואני אתן לך גרוש, ואת תחזירי לי עודף במטבע של מיל. גרוש היה שווה מאית (1/100) של לירה ארצישראלית, ומיל היה שווה אלפית (1/1000) הלירה. גם אתם יכולים לקנות גזוז בקיוסק, והיום גם מגישים כאן קפה קר ועוד כל מיני דברים.

אז והיום. הקיוסק הראשון של תל אביב

נחצה את רחוב הרצל אל הכתובת שד' רוטשילד 3. הפסיפס הצבעוני שמעטר את המזרקה שמולנו הוא מעשה ידי האמן נחום גוטמן. גוטמן גדל בתל אביב, ובבגרותו צייר את מראות העיר בסגנונו הנאיבי, וכן כתב ואייר ספרי ילדים שמתוארים בהם זיכרונות ילדותו. הוא אף עיצב את סמל העיר, שלא צריך להתאמץ הרבה כדי למצוא אותו (חפשו מכסה ביוב או פח אשפה המעוטרים בסמל העיר, והנה לכם יצירה נוספת של האמן נחום גוטמן).

מזרקת הפסיפס מתמצתת את ההיסטוריה של האזור בשלושת העמודים המרכזיים - שני העמודים הקיצוניים מציגים סיפורים תנ"כיים שבהם מוזכרת העיר יפו. בעמוד הימני נראים ארזי הלבנון בעת שפורקים אותם מאונייה בנמל יפו, בדרכם לירושלים שם ייבנה מהם בית המקדש. בעמוד השמאלי ניתן לראות את הלוויתן בולע את יונה הנביא, שמסופר עליו שברח מדברי אלוהים ועלה על אונייה בנמל יפו כדי לנסוע לתרשיש במקום להתנבא על נינוה. בעמוד המרכזי ניתן לראות את תל אביב בימיה הראשונים. העיר שהוקמה בחולות הייתה אז עם רחוב ראשי אחד - רחוב הרצל - שהוביל אל הגימנסיה הרצליה, שהוא בית הספר התיכון העברי הראשון בעולם.

בתחילת המאה ה-20 הייתה תל אביב למרכז היישוב היהודי בארץ ישראל והיא נחשבה למפעל ציוני אדיר. בפסיפס שעוטף את המזרקה ניתן לראות עוד סצנות מתולדות יפו ותל אביב, כשהאחרונה שבהן היא גולת הכותרת של ההיסטוריה התל אביבית, לפי גוטמן - דוד בן-גוריון מכריז על הקמתה של מדינת ישראל. הסצנה הזו היא נקודת הסיום של השביל שבו אנו הולכים.

נלך כעת בין הבניינים - בין מגדל רוטשילד 3 לבין הבניין ברוטשילד 5. לפנינו מציץ מגדל שלום. אנחנו מגיעים לכתובת אחד העם 18. כאן היה גר עקיבא אריה ויס. הוא האיש שיזם את הקמתה של תל אביב. כבר ביום הגעתו ארצה בקיץ 1906, כינס את יהודי יפו האמידים בכדי להציע להם רעיון חדש - הקמה של עיר עברית. זו הייתה התוכנית שהציע: "עלינו לרכוש בהקדם שטח אדמה הגון שעליו נבנה את הבתים עבורנו. מקומו צריך להיות בקרבת יפו, ויהווה את העיר העברית הראשונה; בה יגורו עברים במאת האחוזים; בה ידברו עברית, בה ישמרו על הטהרה והניקיון, ולא נלך בדרכי הגויים; וכמו שהעיר ניו יורק מסמנת את השער הראשי לכניסה לאמריקה, כך עלינו לשכלל את עירנו, והיא תהיה בזמן מן הזמנים לניו יורק הארץ-ישראלית… בעיר זו נסדר את הרחובות בכבישים ומדרכות, במאור חשמלי. בכל בית נכניס מים ממעיני הישועה שיהיו זורמים אלינו ע"י צינורות כמו בכל עיר מודרנית שבאירופה וגם קנליזציה תסודר לבריאות העיר ותושביה… הבה נבנה עיר בארץ ישראל!"

ויס הצליח לצרף שישים משפחות לפרויקט שיזם. את שטח האדמה שרכשו, חילקו למגרשים קטנים יותר. שלוש שנים לאחר שהציע את הצעתו, ויס ערך את הגרלת המגרשים להקמת השכונה, שנקראה בהתחלה בשם "אחוזת בית". הוא אסף צדפים שחורים וצדפים לבנים - בתוך הצדפים השחורים כתב את שמות המשפחות ובתוך הצדפים הלבנים כתב את מספרי המגרשים. במעמד ההגרלה היה ילד אחד ששלף צדף שחור וילדה אחת ששלפה צדף לבן, וכך הגרילו את המגרשים בין מייסדי "אחוזת בית". ויס זכה במגרש שעליו עומד כעת בית ויס, ברחוב אחד העם 18 פינת הרצל 2. בית זה עמד מול הגימנסיה הרצליה. ניתן לראות תמונה של הגימנסיה, שנהרסה ב-1959 ובמקומה ניצב כעת מגדל שלום, על גבי בית ויס.

בתור הוגה הרעיון להקמת תל אביב, ויס היה מאוהב בפרויקט שלו. הוא אף קרא לביתו "אחוזבית" (על משקל "אליזבת") כדי לציין את שמה הראשון של תל אביב. השם "אחוזת בית" הוחלף כדי לציין את יצירתו של הרצל - הספר "אלטנוילנד" (בגרמנית: ארץ ישנה חדשה), שתורגם בעברית כ"תל אביב" (תל מעיד על הישן, אביב מעיד על החדש). זהו קשר נוסף של תל אביב לחוזה המדינה, בנוסף לכך שהרחוב הראשי נקרא על שמו, ושבקצהו נבנתה הגימנסיה על שמו.

שימו לב ללבנים שמעטרות את בית ויס. באותה תקופה נהגו לבנות בתים מאבני כורכר, אבל רק לבנאים הערבים המקומיים הייתה המיומנות הדרושה לשם כך. אלא שויס התעקש על עבודה עברית, ולכן בנה את ביתו מלבנים שגם פועל עברי לא מיומן יכול להניח זו על גבי זו מבלי שהבית יתמוטט. בתהליך השימור של הבית לפני מספר שנים, נחשפו מחדש הלבנים המקוריות.

כעת חוצים את רחוב אחד העם על מנת להגיע אל מגדל שלום. עד 1959 עמדה כאן הגימנסיה העברית הרצליה. מבנה בית הספר העברי הראשון בעולם תוכנן כדי להידמות לבית מקדש ממש. זה מעיד על הלך הרוח של מייסדי תל אביב, שבחרו להציב את בית הספר במבנה כל כך מרשים, וזאת בשעה שאת בית הכנסת שיכנו בצריף ורק כעבור שנים רבות הוקם עבורו מבנה ראוי יותר. בשנותיה הראשונות של תל אביב, הגימנסיה הייתה מוקד הפעילות החשוב ביותר בעיר. תלמידים מקהילות יהודיות רבות נשלחו לתל אביב כדי ללמוד בבית הספר התיכון העברי הראשון בעולם.

בשנות ה-50' מבנה בית הספר הלך והידרדר. הגימנסיה נדדה למקום אחר, והמבנה נהרס. במקומו הוקם גורד השחקים הראשון בישראל - מגדל שלום. מגדל זה אף היה המגדל הגבוה במזרח התיכון לתקופה מסוימת. בשתי המבואות של המגדל נמצאות דרך קבע תערוכות שעוסקות בהיסטוריה של תל אביב, וכן קיר פסיפס ענק שמתאר את תולדות תל אביב, גם הוא מעשה ידיו של נחום גוטמן.

לימים הבינו את גודל הטעות של הריסת מבנה הגימנסיה, וקמה המועצה לשימור אתרים בישראל. המועצה אימצה לעצמה לוגו שבו נראה מבנה בעל חזית דומה לזו של הגימנסיה. בבחירה זו, המועצה רצתה לשדר שלא נחזור עוד על הטעות ההיסטורית של הריסת אתר מורשת בעל חשיבות כזו. נסו לזהות שלטים של המועצה לשימור אתרים לאורך המסלול, ושימו לב גם לסמל של המועצה וגם לעיצוב השלטים שלה, שמזכיר אף הוא את החזית של הגימנסיה הרצליה.

הגימנסיה הרצליה הייתה מוקד החיים בתל אביב הקטנה

אנחנו מתרחקים ממגדל שלום והולכים על רחוב אחד העם לאורך שביל העצמאות. חוצים את רחוב נחלת בנימין ומקיפים את בית הכנסת הגדול דרך סמטת הר סיני, שהיא למעשה ערבוב משונה של רחבה וחניון. אפשר גם לעלות בגרם המדרגות הגדול אל פתח בית הכנסת. אחרי שנים רבות שבהן לא היה לתל אביב מבנה בית כנסת מרשים, הוקם בית הכנסת הגדול בקרן הרחובות אחד העם ואלנבי. יופיו של בית הכנסת וכיפתו כבר לא בולטים כבעבר, אולי בגלל המגדלים שצמחו סביבו, אולי בגלל יושנו, אולי בגלל תוספת החומה והעמודים שמסתירים את המבנה המקורי. הפעילות בבית הכנסת נמצאת בעלייה מתמדת בשנים האחרונות. אנחנו ממשיכים על רחוב אלנבי, ונחשפים לשלט שמזכיר כי בתקופת המנדט הבריטי התגלה בבית הכנסת סליק נשק.

בית הכנסת הגדול עם השלמת בנייתו

צועדים על רחוב אלנבי עד לפינת שדרות רוטשילד, ופונים ימינה. מגיעים לבית אליהו גולומב בשד' רוטשילד 23, המשמש כיום כמוזיאון ההגנה. המוזיאון פועל בתוך מבנה היסטורי שנקרא גם בית הגיסים, משום שבתקופות מסוימות גרו בו הגיסים משה שרת, אליהו גולומב ודב הוז (אחיותיו של שרת התחתנו עם גולומב והוז - רבקה שרת התחתנה עם דב הוז ועדה שרת התחתנה עם אליהו גולומב).

בשעות הפעילות של המוזיאון ניתן להיכנס לקומת הקרקע ולראות כיצד היה נראה הבית שבו פעלו שרת, גולוב והוז בשנות ה-40', בתקופה שבה מתקבלות ההחלטות המעצבות של הקמת כוח המגן של היישוב היהודי. בתקופה זו הפלמ"ח קם והופך לזרוע העילית של ארגון ההגנה, המחתרות פועלות נגד שלטונות המנדט הבריטי ומבצעי העפלה יוצאים לדרך. בקומות העליונות של המבנה נמצאת תצוגת קבע שמתארת את התפתחותו של כוח המגן ביישוב היהודי עד הקמת צה"ל - מהימים הראשונים של כיבוש השמירה, דרך ימי המאורעות ועד מלחמת העולם השנייה ומלחמת העצמאות.

מוזיאון ההגנה בתקופת ההקמה של שביל העצמאות

ממשיכים על שד' רוטשילד ופונים שמאלה ברחוב נחלת בנימין. מגיעים לפינת רחוב לילינבלום, וכאן נמצא מרכז המבקרים של בנק ישראל. עצמאות מדינית הולכת יד ביד עם עצמאות כלכלית. כאן תוכלו להכיר את ההיסטוריה של המשק הישראלי, לראות מטבעות ושטרות ישנים ולהבין כיצד עברנו מכלכלה חקלאית-תעשייתית לכלכלת שירותים. מאז הקמתה הייתה תל אביב המרכז הפיננסי של היישוב היהודי, ועד היום היא מרכזת את רוב הפעילות הבנקאית בישראל.

בנק ישראל - מרכז המבקרים

חוזרים לשדרות רוטשילד כדי להגיע לאנדרטה שנמצאת במרכז השדרה, ליד שד' רוטשילד 20 - זוהי אנדרטת המייסדים. כאן עמד מפעל המים הראשון של תל אביב, שבזכותו העיר הצליחה לגדול ולהתפתח. למעשה, תל אביב התחילה כשכונה אחת בשם אחוזת בית, אבל שכונות נוספות שקמו סביבה בחרו להצטרף אליה בגלל מפעל המים. כך תל אביב סיפחה אליה עוד ועוד שכונות. מפעל המים היה גם משכנו של ועד תל אביב. כלומר, זה היה מקום מושבה הראשון של עיריית תל אביב. מבנה זה התרחב בשנות ה-20' והיה גם לתחנת משטרה עירונית ותחנת מכבי אש. המבנה נהרס בשנת 1942, והאנדרטה למייסדי העיר קמה בשנת 1949, לרגל יום השנה ה-40 להקמת תל אביב.

 הקיוסק הראשון בתל אביב וברקע מפעל המים הראשון

הקיוסק הראשון בתל אביב וברקע מפעל המים הראשון

בצד אחד של האנדרטה מופיעים שמותיהם של שישים המשפחות המייסדות. בצידה השני מופיע תבליט, שמתאר שלוש תקופות בהיסטוריה של המקום - בשכבה התחתונה מוצגים מריצנים שמיישרים את גבעות החול שעליהן הוקמה תל אביב, בשכבה האמצעית נראית תל אביב בשנותיה הראשונות (כולל הגימנסיה הרצליה ומפעל המים - שניים מהמבנים הראשונים של העיר, ששניהם נהרסו ברבות השנים), ובשכבה העליונה מוצגים האתרים החשובים של תל אביב בשנת הקמת האנדרטה - בית ביאליק, תיאטרון הבימה, כיכר דיזנגוף והיכל העצמאות.

אנדרטת המייסדים

ממשיכים בשדרות רוטשילד על "שביל העצמאות" ומגיעים אל פסל מאיר דיזנגוף רוכב על סוסתו. דיזנגוף התאהב בעיר העברית הראשונה. הוא היה לראש העיר הראשון, ועל שמו קרוי רחוב מאוד מרכזי בעיר, שנקרא על שמו עוד בחייו!

מאיר דיזנגוף נהג להסתובב בתל אביב הקטנה כשהוא רוכב על סוסתו, שהוא קרא לה על שמו - מאירה. הפסל שמנציח את דיזנגוף הוצב מול הבית שבו גר, בשדרות רוטשילד 16. מה שמיוחד בפסל הוא הנינוחות שלו, בניגוד לפסלים אחרים של אנשים הרוכבים על סוסים (היזכרו בפסל כזה של סוס ורוכבו שראיתם אולי בערים אירופאיות - תמיד נדמה שהפסל הוא תנועה מהירה שקפאה, אולי באמצע קרב).

 פסל דיזנגוף

פסל דיזנגוף

לדיזנגוף לא היו ילדים, ולכן הוא הוריש את ביתו לעיר תל אביב, וציווה שהנכס יועמד לרשות ילדי תל אביב. העירייה הפכה את ביתו למוזיאון לאמנות, כך שזה היה משכנו הראשון של מוזיאון תל אביב. אולם המוזיאון שימש ב-14 במאי 1948 כמקום שבו דוד בן-גוריון הכריז בשם מועצת העם על הקמתה של מדינת ישראל.

לימים, המוזיאון נדד למקומו הנוכחי בשדרות שאול המלך, וכיום פועל במקום היכל העצמאות - מוזיאון המוקדש למעמד הכרזת העצמאות. בית העצמאות עתיד להיכנס לתקופה של שיפוצים שתימשך מספר שנים ולא יהיה ניתן לבקר בו, אך עם סיום השיפוצים תוחזר לכאן מגילת העצמאות, שנמצאת היום בגנזך המדינה.

שדרות רוטשילד

וואו! הגעתם עד לפה... כנראה שזה מעניין אתכם!

עשו לייק 👍 לעמוד הפייסבוק TLVXP כדי להביע את הערכתכם.

אפשר גם להירשם לקבלת עדכונים במייל (בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש, ולא יותר מפעם בשבוע).

ואם באמת התחברתם, ואתם רוצים לבוא לסיור בתל אביב בהדרכתי, אשמח שתשלחו לי מייל. אפשר גם להתקשר לטלפון 054-5881969 או לשלוח וואטסאפ :)

Comment