לרגל שנת המאה לגירוש תל אביב, שאירע בערב פסח 1917, כתבתי פרק מיוחד לפודקסט המוצלח "קטעים בהיסטוריה" של יובל מלחי. זה החלק השני (54 דק'). האזנה נעימה!

עזיבה של בית היא תמיד קורעת לב. נחום גוטמן היה בן 19 כשנאלץ לצאת מביתו בפקודת השלטונות. ביתו עמד ברח' הרצל 5, במיקום אופטימלי ממש בלב תל אביב הקטנטנה - עשרים צעדים משערי הגימנסיה הרצליה ועשרים צעדים מהקיוסק של מוכר הגזוז. הוא תיאר את חווית הגירוש בספרי הילדים שכתב ואייר על תולדות תל אביב. זה היה פרק כואב בחייו אבל הוא ראה עצמו מחויב להעביר את חוויותיו הלאה, לדור הבא. בספר "עיר קטנה ואנשים בה מעט" הוא מתאר כיצד יום אחד, זמן לא רב לפני חג הפסח כשריח הפרדסים נישא באוויר, הגיע לשכונה מדביק המודעות:

"מפעם לפעם היה נעצר ליד אחת מפינות הבתים, מעמיד את דלי הדבק… שולח ידו לבית השחי, מוציא משם פיסת נייר מגוללת, פורש אחת מהן על הקיר המרוח ומניח עליה את שתי כפות ידיו בזריזות כאילו תפס לטאה… משנדבקה המודעה סוף סוף באופן מניח את הדעת - היה מצלצל בפעמון… המודעה עצמה כללה הכרזה קצרה: פקודה לתושבי יפו ופרבריה לעזוב את בתיהם ולהגר לפנים הארץ. התושבים ידעו שפקודה זו בכל חומרתה כוונה בעיקר כלפי היהודים. מאותה שעה ראיתי לפני סוליות, סוליות שונות - של אנשים ממהרים בהליכה טרופה."

להאזנה לפרק הראשון >

Comment