מאז 1950 יושבת הכנסת בירושלים, אבל בצעירותה הייתה לה תקופה סוערת בתל אביב. כמו תל אביבית אמיתית, הכנסת עברה בין ארבע דירות שכורות עד שהחליטה לעלות לבירה ולהשתקע שם.


בית צעירות מזרחי

כתובת: רח' דב הוז 16, תל אביב

בעבר: "בית צעירות מזרחי" - פנימייה לנערות דתיות

היום: מרכז קהילתי דב הוז

בבניין הזה הוחלט להקים את מועצת העם - הגוף שיכריז על הקמת המדינה

באפריל 1948 היישוב היהודי התכונן לעצמאות. הוועד הפועל הציוני - הגוף העליון של ההסתדרות הציונית העולמית, מעין פרלמנט של התנועה הציונית - התכנס בבית צעירות מזרחי כדי להכריע על שורה של סוגיות בוערות. המקום היה סגור בהחלט בפני עוברי אורח, ורק מנהיגי היישוב הבכירים ביותר הורשו להיכנס. בעיתונות לא דווח על מקום ההתכנסות מחשש שיהיו מי שינסו לחבל בתהליך קבלת ההחלטות. חיל משמר מיוחד הוצב במקום בכדי להגן על צמרת ההנהגה.

הכינוס נמשך חמישה ימים, שבהם רחשו המסדרונות רחש בחש פוליטי. הבנות ששהו בפנימייה שוחררו לחופשת פסח מוקדמת, והחדרים שלהן הפכו למשרדים ולחדרי ישיבות. אפר סיגריות התפזר בכל פינה, באותה תקופה שבה גברים בחליפות היו חייבים לנהל שיחות פוליטיות עם סיגריה בוערת ביד. בכל זאת, מנהלת המקום קצרה שבחים על הניקיון. נשות ויצ"ו גם כן זכו למחמאות על ניהול הקפיטריה במקום.

האולם הגדול של בית צעירות מזרחי, שמשמש היום כחלל כניסה לאשכול גני ילדים, שימש כאולם המליאה של הוועד הפועל הציוני. דוד בן-גוריון, ראש הסוכנות היהודית, ומעין ראש ממשלה בדרך, נשא את הנאום הפותח. הוא עמד על בימת הנואמים כשמאחוריו תמונה של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל. בנאומו קרא להקים "רשות מרכזית עליונה", שתרכז את מאמצי ההתגוננות של היישוב היהודי. למעשה, הוא קרא להקים ממשלה, אבל כל עוד ישנה ממשלה, והיא ממשלת המנדט הבריטי, היה עליו להשתמש בתחליף לשוני... לא מתוחכם במיוחד, משום שכולם הבינו את כוונתו...

לאחר מספר ימים של דיונים עלה לדוכן הנואמים זלמן רובשוב, עורך עיתון "דבר" (לימים הוא יעברת את שמו לזלמן שז"ר, ויהיה לנשיא השלישי של מדינת ישראל). הוא הקריא מסמך שנשא את הכותרת "הכרזת העצמאות היהודית". ממש כך! הכרזת העצמאות שלא היכרנו! במעמד זה הוכרז כי "עם תום שלטון אכזב של ממשלת המנדט יתום שלטון זרים בארץ ישראל. יקום העם על נחלתו ויקים את עצמאותו במולדת".

למחרת התכנסו חברי הוועד הפועל הציוני לישיבה אחרונה, שבה עלתה הסוגיה המכרעת של הקמת "הרשות המרכזית העליונה". הוחלט על הקמת "מועצה ממשלתית" שבה יהיו 37 חברים (ולכן נקרא גוף זה בשם ה-ל"ז). מתוכה נבחר גוף מצומצם, ובו 13 חברים (ה-י"ג). הגופים הללו ייקראו לאחר מכן "מועצת העם" ו"מנהלת העם", בהתאמה. למשך חודש אחד בלבד הם יהוו את הפרלמנט והממשלה של היישוב היהודי בארץ ישראל בעודו מתכונן להפוך ממדינה בדרך למדינה ממש.

בית הקרן הקיימת לישראל

כתובת: רח' צבי הרמן שפירא 11, תל אביב

בעבר: בית קק"ל בתל אביב

היום: מרכז חינוכי ומוזיאון מועצת העם ומנהלתה

בבניין הזה קיבלה מועצת העם את הנוסח של מגילת העצמאות

בנימין זאב הרצל עלה על במת ההיסטוריה כשכינס את הקונגרס הציוני הראשון בבאזל. כלומר, שנה אחת בלבד לאחר שפרסם את חזונו בספר "מדינת היהודים", הוא כבר הקים פרלמנט למדינה שעוד לא הייתה קיימת. הפרלמנט (מהמילה Parler, בצרפתית: "לדבר") הוא המוסד העליון שבו נושאים נאומים, מתדיינים ומתווכחים על עתיד המדינה. הרבה לפני שקמה מדינת ישראל, כבר התווכחו איך היא תיראה. ומדהים אף יותר שהרבה לפני שקמה המדינה, היא כבר הייתה דמוקרטיה.

כבר בקונגרס הציוני הוצע להקים גוף שיופקד על רכישת קרקעות בארץ ישראל. אכן, גוף זה קם בדמות הקרן הקיימת לישראל (קק"ל). בשנות ה-30' הוקם בית קק"ל בתל אביב, שהתווסף למשרדים הראשיים של הקרן בבניין המוסדות הלאומיים בירושלים. מועצת העם הוקמה בעיצומה של מלחמת העצמאות, בעוד ירושלים נצורה, והיה צורך במקום התכנסות ל-37 חברי המועצה בתל אביב. לכן, נבחר בית קק"ל בתל אביב, ועל אף ששימש את מועצת העם לשלוש ישיבות בלבד, יש למקום זה חשיבות אדירה בדרך של מדינת ישראל לעצמאות.

הישיבה הראשונה של מועצת העם נקבעה ל-4 במאי 1948. יושב ראש מועצת העם, דוד בן-גוריון, פתח את הישיבה בעמידת דום לזכר הנופלים במערכה, ואמר כי בפני מועצת העם ומנהלת העם עומדים שני אתגרים: "ביטחון והקמת המדינה". הוא הסביר כי מועצת העם ומנהלת העם הם גופים לשעת חירום, ומשכך אין הם מסוגלים לקיים את כל מצוות הדמוקרטיה. למעשה, שליש מחברי המועצה לא יכלו להשתתף, כי היו נצורים בירושלים. בן-גוריון ביקש לדחות את הדיון ליום המחרת כדי לאפשר להם להגיע בדרך האוויר. אכן, מועצת העם התכנסה שוב למחרת, אבל בישיבתה השנייה נמסרה הודעה על כך שהיה צורך באווירונים שיחלצו פצועים בגזרת גוש עציון, והם לא יכלו להטיס את חברי מועצת העם לתל אביב.

ישיבתה השלישית של מועצת העם החלה ביום שישי, 14 במאי 1948, בשעה 13:50. המנדט הבריטי עמד לפקוע באותו היום בשעה חצות. בבית קק"ל התכנסה מועצת העם כדי לקבל את נוסח ההכרזה על הקמת מדינת ישראל. שוב לא יכלו להשתתף חברי המועצה שהיו נצורים בירושלים, אבל לא הייתה עוד ברירה אלא לקיים את הישיבה בלעדיהם. בן-גוריון הקריא את נוסח ההכרזה, וביקשת התייחסויות. נציגי המפלגות השונות החלו לפתוח את כל העניין מחדש, אבל בן-גוריון הדגיש שהזמן קצר, וחייבים לקבל מסמך הצהרתי כלשהו לרגע שבו מסתיים המנדט הבריטי בתוך שעות ספורות. חברי המועצה בתל אביב הצביעו בעד קבלת הנוסח, בעוד שהמסתייגים נמנעו. מהנצורים בירושלים נמסר כי הם מצטרפים להחלטה. בן-גוריון ביקש שהנוסח יתקבל, באופן סמלי, בהחלטה פה אחד, וכך היה.

מזכיר המועצה הזמין לכל החברים מוניות. היה עליהם להגיע בזריזות לישיבה הבאה של המועצה - טקס הכרזת העצמאות. הטקס אורגן בחיפזון, ממש מהיום למחר, מפאת חוסר הוודאות בנוגע למועד העזיבה של הבריטים. זה היה המושב הרביעי והאחרון של מועצת העם, היחיד שלא נערך בבית קק"ל, מפאת גודלו של האירוע.

עם הכרזת העצמאות הפכה מועצת העם למועצת המדינה הזמנית. מיד בישיבתה הראשונה, שהתקיימה שוב בבית קק"ל, חברי המועצה הגישו את הסתייגויותיהם לנוסח הכרזת העצמאות. ישיבותיה של מועצת המדינה הזמנית נערכו בתחילה בבית קק"ל ואחר כך חזרו לאולם המוזיאון.

בית העצמאות

כתובת: שד' רוטשילד 16, תל אביב

בעבר: בית צינה ומאיר דיזנגוף

היום: בית העצמאות - מוזיאון הכרזת העצמאות

בבניין הזה הוכרז על הקמתה של מדינת ישראל

העיר תל אביב הוקמה מתוך רצון עז לממש את חזונו של הרצל. הרחוב הראשי של העיר נקרא על שמו, וכך גם בית הספר הראשון בעיר - הגימנסיה הרצליה. למעשה, כל העיר נקרא כשם ספר של הרצל. העיתונאי נחום סוקולוב בחר שלא לתרגם את שם הספר "אלטנוילנד" באופן מילולי ("ארץ ישנה חדשה" אכן נשמע יבשושי למדי), ותרגם באופן מליצי: "תל אביב". התל מייצג את הישן, והאביב מייצג את החדש. אפשר להתווכח היום עד כמה תל אביב עדיין משמרת את מורשת הרצל, אבל היא שיחקה תפקיד חשוב בדרך להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.

היישוב היהודי בארץ ישראל ניסה להתפרס עד לקצה גבול יכולתו בתקופת המנדט הבריטי. אולם, כובד המשקל הכלכלי, התרבותי והפוליטי התרכז בתל אביב. מי שהפך אותה למרכז החשוב ביותר של היישוב היהודי היה לא אחר מאשר מאיר דיזנגוף, שהפך אותה מקומץ של עשרות משפחות לעיר בת מאה אלף תושבים. המפלגות ומערכות העיתונאים, מאולמות תיאטרון ועד בתי חרושת - היה ברור שתל אביב היא המוקד, שממנו הכל מתחיל. דיזנגוף שימש כראש העיר הראשון של תל אביב, והוא נשא בתפקיד על לפטירתו בשנת 1936 - השנה שבה נפתח נמל תל אביב, שהפך את העיר לשער לעלייה יהודית.

לא היו לו ילדים משל עצמו, ולכן דיזנגוף הוריש את ביתו לטובת העיר תל אביב. בעקבות זאת הוחלט לפתוח במקום מוזיאון לאמנות. זה היה המקום שבו החל לפעול מוזיאון תל אביב לאמנות, הפועל עד היום במשכן אחר. כשהחלו לארגן את טקס הכרזת העצמאות, הוחלט שהוא ייערך באולם המוזיאון בשדרות רוטשילד. היו עוד חלופות על עהפרק - אולם תיאטרון "הבימה", בית הוועד הפועל של ההסתדרות ברחוב אלנבי וכן בית הכנסת הגדול של תל אביב. בסופו של דבר הוחלט על אולם המוזיאון שהיה גדול דיו כדי לאכלס כמה מאות מוזמנים, וגם שקוע מעט מתחת לפני הקרקע כמו מקלט. המחשבה הייתה שכל מנהיגי היישוב היהודי מתכנסים באותו מקום, בשעה שבה משתוללת מלחמה. הייתה ציפייה שצבאותיהן של מדינות ערב יפלשו לארץ ישראל, ולכן נבחר מקום שיהיה בטוח במקרה של הפצצה.

בהזמנה לטקס הכרזת העצמאות נכתב כי המוזמנים מתבקשים להגיע עד השעה 15:30, וכי הטקס עצמו יתחיל בשעה 16:00. הפרוטוקול מראה כי בן-גוריון פתח את הישיבה הרביעית והאחרונה של מועצת העם בשעה 16:30. זה היה מאוחר למדי בהתחשב בעובדה שזה היה יום שישי, והשבת עומדת להיכנס. הדבר האחרון שבן-גוריון היה זקוק לו ביומה הראשון של המדינה הוא צרות עם הדתיים בנוגע לחילול שבת. לכן, הטקס עצמו נמשך 32 דקות בלבד.

בן-גוריון הקריא את מגילת העצמאות. למעשה, הוא הקריא את הטקסט מתוך דפים שהוקלדו במכונת כתיבה, אחרי שהוא תיקן את הטקסט בלילה לפני כן. לא היה מספיק זמן כדי להעתיק את הנוסח למגילת קלף. כשחברי מועצת העם עלו לבמה בתום הטקס, הם חתמו על קלף ריק. אחר כך נכתבה המגילה, וחלק החתימות נתפר אליה.

במגילת העצמאות נקבע שמועצת העם הופכת למועצת המדינה הזמנית, ומנהלת העם הופכת לממשלה זמנית - וזאת "עד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948". בנוסף למגילת העצמאות, בן-גוריון הקריא גם מנשר שהפקיד את סמכויות החקיקה בידי מועצת המדינה הזמנית. כך נולד הפרלמנט הישראלי הראשון, במוזיאון לאמנות בשדרות רוטשילד בתל אביב.

כל ארבעים הישיבות שקיימה מועצת המדינה הזמנית נערכו בתל אביב. תחילה חזרה המועצה לבית קק"ל למספר ישיבות, ואחר כך התמקמה מחדש באולם המוזיאון. במקום זה נערכו ישיבות סוערות על אניית הנשק אלטלנה ועל אירועים חשובים נוספים בעיצומה של מלחמת העצמאות. המועצה הזמנית גם אישרה את סמל המדינה הכולל את דימוי מנורת בית המקדש.

מדוע ישב הפרלמנט הזמני של מדינת ישראל דווקא בתל אביב? הסיבה העיקרית הייתה סיבה ביטחונית, שכן ירושלים הייתה נתונה במצור. מעבר לכך, היה נימוק דיפלומטי - ירושלים נועדה להיות שטח בינלאומי לפי תוכנית החלוקה, ולא עיר בירה של המדינה היהודית או המדינה הערבית. לכן, תל אביב הייתה לעיר בירה זמנית בעל כורחה. מסיבה זו ירושלים אינה מוזכרת במגילת העצמאות. איזו עיר כן מוזכרת? תל אביב! "מתוך בטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית, על אדמת המולדת, בעיר תל-אביב…" עד היום, רוב השגרירויות הפועלות בישראל נמצאות בתל אביב.

קולנוע קסם

כתובת: רח' אלנבי 1, תל אביב

בעבר: קולנוע קסם

היום: מגדל האופרה

בבניין הזה נערכו ישיבות הכנסת הראשונה

עם שוך מלחמת העצמאות, בינואר 1949, נערכו הבחירות הדמוקרטיות הראשונות במדינת ישראל. אלו היו הבחירות לאספה המכוננת, שהייתה אמורה לקום ולנסח חוקה עד למועד שנקבע במגילת העצמאות. המלחמה אמנם עיכבה את הבחירות, אבל גם כשנבחרה לבסוף, באספה המכוננת לא הצליחו להגיע להסכמות על תוכן החוקה שתיכתב. מאז ועד היום ישראל לא אימצה חוקה רשמית.

האספה המכוננת התכנסה לראשונה בבניין המוסדות הלאומיים בירושלים ביום ט"ו בשבט - שהפך מאז גם ליום הולדתה של הכנסת, משום שבו ביום התקבל חוק המעבר. חוק זה הפך את האספה המכוננת לכנסת הראשונה. כך נולדה הרשות המחוקקת הקבועה של מדינת ישראל. אחרי מספר ישיבות חגיגיות בירושלים, נדדה הכנסת בחזרה לתל אביב, למשכנה החדש.

הפרלמנט הישראלי צמח בבת אחת ממועצה של 37 חברים לגוף המונה 120 חברי כנסת. היה צורך באולם גדול במיוחד שיוסב למשכן הכנסת בתל אביב. לשם כך, הממשלה הזמנית הפקיעה את קולנוע "קסם" על יד הטיילת של תל אביב, וכן שכרה חדרים במלון "סן רמו" הסמוך אליו. בבית הקולנוע הוציאו את המושבים כדי להתקין 120 כיסאות לצד שולחנות ולהפוך את המקום לאולם המליאה מכובד. את החדרים במלון הסבו ללשכות עבור חברי הכנסת.

ב-8 במרץ 1949, פתח יושב ראש הכנסת, יוסף שפרינצק, את הישיבה הראשונה במשכן הכנסת החדש בתל אביב: "אני מתכבד לפתוח את ישיבת כנסת ישראל השביעית, שהיא הישיבה הראשונה בתל­ אביב. פתחנו את עבודת הכנסת במקומה הראוי והנכון, בירו­שלים, מקור וסמל לעצמאות ישראל. אנו ממשיכים את עבודתנו בעיר זו, שבה שוב הכרזה מקץ דורות עצמאות ישראל". בקיץ 1949 הועלו ארצה עצמותיו של הרצל. ארונו הוצב בכיכר הסמוכה למשכן הכנסת בתל אביב ואלפים רבים חלפו על פניו.

אחרי כ-90 ישיבות בקולנוע קסם, ממשלת ישראל החליטה על העברת מוסדות השלטון לירושלים. החלטה זו הגיעה בתגובה להחלטה באו"ם על בינאום ירושלים - הפיכת העיר לשטח בינלאומי בשליטת משטר נאמנות של האו"ם. לאות התנגדות למהלך המפקיע מריבונותה של ישראל בעיר, בן-גוריון הודיע שההכנות למעבר הכנסת והממשלה לירושלים בוצעו.

הישיבה האחרונה של הכנסת בתל אביב נערכה ב-14 בדצמבר 1949. היא החלה בשאילתות של חברי הכנסת לשר התחבורה - למה לא מתקינים איי תנועה בדרך פתח תקווה, ומה אפשר לעשות עם מחסום הרכבת שגורם לפקקים במרכז תל אביב. חבר הכנסת יעקב מרידור שאל על הצפיפות בתחבורה הציבורית "מה חושב כבוד השר לעשות כדי להקל על העומדים בתור בתחנות ומחכים לאוטובוסים". לקראת סופה של הישיבה, בדיון בסוגיה אם להעביר הצעת חוק כלשהי לוועדת הכספים או לוועדת הכלכלה, אותו מרידור התלוצץ והציע להעביר אותה לירושלים. יושב ראש הכנסת יוסף שפרינצק לא נשאר חייב, ובשעה 22:35 נעל את הישיבה והודיע כי הישיבה הבאה של הכנסת אכן תתקיים בירושלים לקול מחיאות הכפיים של חברי הכנסת שנותרו באולם.

יותר מתשעה חודשים פעלה הכנסת בקולנוע "קסם" ובמלון "סן רמו". הקולנוע שימש את האופרה הישראלית בשנים שלאחר מכן. שני המבנים נהרסו, ובשנות ה-90' הוקם על חורבותיהם "מגדל האופרה" - מגדל מגורים עם קומות מסחר בקומות התחתונות. שלט קטן במבואה של המגדל מציין כי כאן היה משכן הכנסת בתל אביב. הכנסת כבר לא נמצאת פה יותר, אבל היא השאירה את חותמה, והכיכר הסמוכה נקראה על שמה - כיכר הכנסת.

 

📩 תוכלו להירשם לקבלת עדכונים במייל
(בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש, ולא יותר מפעם בשבוע)

נהניתם? הראו זאת
עשו לייק 👍 לעמוד הפייסבוק כדי להביע את הערכתכם

ואם ממש התחברתם, ואתם רוצים לפגוש אותי במציאות
אפשר להזמין אותי להדריך סיור בתל אביב עבורכם ✍ כתבו לי



Comment