השתתפתי בפודקסט "העשירייה" של מור דיעי חנני האלוף - הפודקסט שעוסק בעובדות מיותרות, נקודות מבט חורגות והערות שוליים שלא תמצאו באף מילון, אטלס או ספר היסטוריה. מור הזמין אותי לשוחח על משהו בתחום התמחותי כמדריך סיורים בתל אביב, אז הכנתי לנו רשימה של עשר עובדות לא חשובות על שמות רחובות בתל אביב. תוכלו להאזין לפרק בפודקסט "העשירייה", וגם לעשות לייק לעמוד של מור בפייסבוק. האזנה נעימה

 
 

מקום 10: יש אדם אחד שנקרא על שמו רחוב בתל אביב… למרות שהוא לא רצה

חיים בוגרשוב היה מראשוני תל אביב, וממייסדי הגימנסיה הרצליה. כחבר מועצת העיר תל אביב פעל להקמתה של שכונת נורדיה למחוסרי דיור (רוב בתי השכונה נהרסו בשנות ה-70', ובמקומם ניצב היום דיזנגוף סנטר). רחובה הראשי של השכונה נקרא על שמו עוד בחייו, אך זה לא היה על דעתו, ובעקבות זאת - החליף את שמו! למעשה, הוא עברת את שמו. מחיים בוגרשוב הפך לחיים בוגר, אבל רחוב בוגרשוב נושא עדיין את שמו הקודם.


מקום 9: יש רחובות שניתנו להם שמות זמניים… והם נשארו קבועים

שמות זמניים ניתנו לרחובות רבים בשכונת התקווה. כששכונת התקווה צורפה לשטח השיפוט של עיריית תל אביב-יפו, ועדת השמות של העירייה נאלצה להעניק שמות למאות רחובות נטולי שמות. בתחילה, נשאו רק אותיות סתמיות, ואחר כך ניתנו להם שמות זמניים, לרוב על שם דמויות מהתנ"ך. כנראה שלא הקדישו הרבה מחשבה מדוע קראו לרחוב כזה או אחר בשם זה או אחר. אחרת, אי אפשר להסביר מדוע בחרו דווקא בבנו השלישי של קורח (אביאסף), מדוע יש רחוב זרח אבל אין רחוב פרץ (אלו התאומים שנולדו לתמר ויהודה), ואיך צלפחד זכה שייקרא רחוב על שמו - שלא ידוע עליו דבר, למעט העובדה שהוא אביהן של חמש בנות שמסופר עליהן כי דרשו שתהיה להן נחלה בישראל (זה היה אחד המאבקים הפמיניסטים הראשונים). משום שחלקים רבים משכונת התקווה יועדו להריסה, לא מצאו טעם לטרוח ולמצוא שמות קבועים.  מסתבר שבסוף מה שזמני - הופך לקבוע... כך נכתב בפרוטוקול הוועדה באחת מישיבותיה בשנת 1954: "אין לקבוע שמות־זיכרון קבועים, מפני הכבוד, ויש לקבוע שמות ארעיים, לשם נוחות התושבים בלבד, שמות שיוחלפו במשך הזמן." (מובא מתוך מדריך רחובות תל אביב מאת יחיעם פדן)

מקום 8: יש רחובות בתל אביב שמזכירים לנו נשכחות

רחוב הרכבת נקרא כך, כי פעם עברה במקום מסילת הרכבת מיפו לירושלים. מי שיעבור שם יראה מבנה נטוש שכתוב עליו "בית המכס", שהיה אחד המבנים לצד המסילה ההיסטורית. רחוב התערוכה נקרא על שם גני התערוכה שנפתחו לראשונה לידו, על יד נמל תל אביב. ברחוב השוק בפלורנטין היה פעם שוק של תבלינים. וסמטת גור אריה - זהו סמל בית המלוכה של דוד המלך, והסמטא נקראת כך כי מולה ניצב גן החיות של תל אביב (הועבר בשנות ה-80' לספארי ברמת גן, וכיום נמצא שם מתחם גן העיר).

ברחוב הרכבת עברה רכבת

ברחוב הרכבת עברה רכבת

מול סמטת גור אריה שכן גן החיות העירוני

מול סמטת גור אריה שכן גן החיות העירוני


מקום 7: ככל שמתרחקים מיפו… מספרי הבתים עולים

תל אביב התפתחה מיפו והלאה - צפונה ומזרחה. לכן, מספרי הבתים עולים ככל שמתרחקים מיפו. כלומר, ברחובות צפון-דרום המספרים עולים ככל שמתקדמים צפונה, וברחובות מזרח-מערב המספרים עולים ככל שמתקדמים מזרחה. זה כלל אצבע שיכול לעזור בהתמצאות אם מחפשים מספר בית. ויש יוצא דופן - רחוב הרצל. כשתל אביב הוקמה, הוא היה הרחוב הראשי, ובקצהו הוצב בית הספר הראשון בעיר, הגימנסיה העברית הרצליה. הגימנסיה נבנתה דווקא בקצה הרחוב הראשי כדי לפאר ולרומם את ההיכל שהיה מוקד החיים התרבותיים של תל אביב בראשיתה. אגב כך, הגימנסיה סתמה את רחוב הרצל, כלומר, חסמה את כיוון ההתפתחות הטבעי של העיר - צפונה. לכן, מספרי הבתים ברחוב גדלים ככל שמתרחקים מהגימנסיה, דרומה. לימים, הבינו שזו הייתה טעות תכנונית להציב את הגימנסיה כך שהיא חוסמת את הדרך, הרסו אותה ובנו במקומה את מגדל שלום, כך שרחוב הרצל ממשיך מתחת למגדל.


מקום 6: הרבה רחובות זזו ממקום למקום... בעיקר בגלל מישהו שנפטר

"ככה סתם שוטטנו לנו בשדרות קק"ל..." שרה להקת התרנגולים למילותיו של המשורר ע. הלל. בזמן כתיבת השיר, שדרות קק"ל היו במרכז העיר. בשנת 1973, אחד מתושבי הרחוב הלך לעולמו. זה היה דוד בן-גוריון. אז הפכו שדרות קק"ל לשדרות בן-גוריון. אגב, תל אביבים ותיקים עוד קוראים למקום "שדרות קרן קיימת". השם שדרות קק"ל נדד לצפון העיר. יש גם רחובות שהיו ציון גיאוגרפי, ושינו את שמם כדי להנציח אדם - דרך הים הפכה לרחוב אלנבי, דרך פתח תקווה הפכה לדרך בגין, ודרך חיפה הפכה לדרך נמיר. זה חבל, כי השמות של הדרכים העידו על היעדים שאליהם הן מובילות. דווקא רחוב השרון - טוב שזז. מקומו הראשון היה היכן שהיום רחוב לבונטין, והוא לא הוביל אל השרון. מכל הדרכים שנקראו על שם היעד שבקצה הדרך, עדיין נותרה דרך יפו. אגב, יש נקודה מסוימת שבה דרך יפו הופכת לרחוב אילת. זו לא נקודה אקראית - זו הנקודה שבה היה הגבול המוניציפלי בין העיר תל אביב לבין העיר יפו לפני קום המדינה. משום שלא נהוג שיש רחוב על שם העיר שבה הוא נמצא, לא היה רחוב יפו בתוך יפו. כשאיחדו את שתי הערים, נקרא אותו קטע דרך רחוב אילת, ומובן מאליו שהוא לא מוביל לאילת.

התקבל בירושלים בלחם ומלח. אלנבי

לא ברור למה המירכאות. רחוב אילת


מקום 5: שלטי הרחובות בעיר כתובים בשלוש שפות בגלל... יפו

ביפו יש קהילה ערבית שנמצאת שם עוד מלפני קום המדינה. החיבור בין יפו לתל אביב לאחר קום המדינה בעצם חיבר בין עיר ערבית לעיר יהודית, כך שתל אביב-יפו היא עיר מעורבת. בניגוד לערים מעורבות אחרות, כמו ירושלים וחיפה, שבהן יש נפח משמעותי לאוכלוסייה הערבית, בתל אביב-יפו יש בסך הכל 17 אלף ערבים לעומת כחצי מיליון יהודים. ובכל זאת, משום שמדובר בעיר מעורבת, שלטי הרחובות כתובים בעברית ובערבית, וגם באנגלית. למעשה, העירייה לא ששה לעשות זאת בכל מקום, ובעבר הציבה שלטים בלי כיתוב בערבית. עתירה לבג"ץ היא שהכריחה את העירייה לעבור לשילוט תלת לשוני בכל רחבי העיר. למרבה ההפתעה, סמל העיר לא שונה, ועדיין היום אין בו אפילו אות אחת בערבית.


מקום 4: יש בתל אביב רחובות שמנציחים שלושה דורות - אבא, בן ונכד

המשפחה שלי, משפחת שלוש, הגיעה ליפו באמצע המאה ה-19. אבי המשפחה, אהרן שלוש, היה בין מקימי השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות העיר, היא נווה צדק, וזכה שייקרא רחוב על שמו בשכונה אותה ייסד. בנו, יוסף אליהו שלוש, היה בין מקימי תל אביב. גם הוא זכה שייקרא רחוב על שמו, בקרבת היכל התרבות. הנכד, משה שלוש, היה חבר מועצת העיר תל אביב ואפילו נבחר לראשות העיר לזמן קצר. בשנת 1936, כשראש העיר המיתולוגי מאיר דיזנגוף הלך לעולמו הייתה התמודדות במועצת העיר בין משה שלוש לישראל רוקח. משה שלוש נבחר ברוב של שמונה קולות מול שבעה, אבל התומכים של רוקח הלכו לנציב הבריטי העליון, ושכנעו אותו לבטל את הבחירה. באקט אנטי דמוקרטי, הנציב אכן ביטל את הבחירה במשה שלוש, ומינה במקומו את ישראל רוקח. בכל זאת, משה שלוש גם כן זכה שייקרא רחוב על שמו, בשכונת צהלה.


מקום 3: ירושלמים יתקשו למצוא בתל אביב את... רחוב המלך ג'ורג'

גם בתל אביב וגם בירושלים נקראו רחובות ראשיים על שם המלך הבריטי ג'ורג' החמישי, שבימיו ניתנה הצהרת בלפור - ההצהרה שהכירה בזכותו של העם היהודי לבית לאומי בארץ ישראל. אלא שבירושלים אומרים רחוב המלך ג'ורג', ובתל אביב אומרים "קינג ג'ורג'". לאחרונה, עלתה הצעה לשנות את שם הרחוב, כך שייקרא על שם ראש הממשלה יצחק שמיר. היה מי שטען שזה אך סמלי שהרחוב שנושא את שמו של המלך הבריטי יישא דווקא את שמו של מי שלחם בבריטים כחבר במחתרת לח"י. אלא שיש נוהל בעיריית תל אביב, לפיו שינוי שם של רחוב כרוך בהתייעצות עם בני המשפחה של המונצח. אז אלא אם למישהו יש אומץ לפנות למלכת אנגליה בעניין הזה, זה כנראה לא הולך לקרות. עוד שוני מעניין בין תל אביב לירושלים קשור לחכמים הגדולים הרמב"ם והרמב"ן. חשבו כמה מבלבל זה יכול להיות שיהיו שני רחובות עם שמות כל כך דומים באותה עיר. אם כך, איך פתרו את זה? בירושלים נקרא רחוב בן מימון על שם הרמב"ם, ולצידו רחוב רמב"ן. בתל אביב זה בדיוק הפוך - לצד רחוב הרמב"ם, ישנו רחוב נחמני, ככינויו של רבי משה בן נחמן, הוא הרמב"ן.

מקום 2: האדם הכי מונצח בתל אביב הוא… חיים נחמן ביאליק

הרחוב הראשון שנקרא על שמו של המשורר הלאומי הוא רחוב ביאליק, שבו הקים את ביתו עת עלה ארצה. מדהים שהרחוב נקרא על שמו עוד בחייו! לאחר מותו של ביאליק נקראה על שמו שדרה - אלו הן שדרות ח"ן, ראשי תיבות של חיים נחמן. וישנה עוד סמטה שקשורה לביאליק - סמטת אלוף בצלות, מתוך הכותרת של יצירתו "אלוף בצלות ואלוף שום". הסמטא חוצה את רחוב השוק בדרום העיר, היכן שהיה בעבר שוק ירקות. יש לציין גם את הרמב"ם ו-ר' יוסף קארו, שכל אחד מהם זכה לרחוב על שמו ולעוד שני רחובות על שם יצירות שכתב. הפרקטיקה של הנצחת אדם באמצעות יצירתו הייתה רווחת עבור יהודים דגולים שהתנצרו, כמו היינריך היינה שהונצח ברחוב הרבי מבכרך, ובנג'מין ד'יזראלי שהונצח ברחוב נס לגויים. לימים, כן קראו רחוב על שמו של היינה.


מקום 1: כמה מרחובות העיר קרויים על שם נשים?... רק שלושה אחוזים

מי שיילך בצפון תל אביב יראה את רחוב לאה גולדברג שמנציח את המשוררת המפורסמת. ממש בהמשכו נמצא רחוב חנה רובינא על שם שחקנית תיאטרון הבימה המפורסמת. אבל אלו רחובות שנבנו מאוחר יותר (העיר התפתחה בעיקר מיפו וצפונה, אז ככל שמצפינים, כך שמות הרחובות מאוחרים יותר). במרכז העיר, האזור שנבנה לפני קום המדינה, יש רחובות ספורים שנקראו על שם נשים. העיוות ההיסטורי ממשיך עד ימינו, וכיום רק 3% מרחובות העיר קרויים על שם נשים. מבין המקומות הבודדים שנקראו על שם נשים לפני קום המדינה, המקום מפורסם ביותר הוא כיכר צינה דיזנגוף. הכיכר נקראה על שם אשת ראש העיר הראשון, מאיר דיזנגוף. הרחוב שנקרא על שמו חוצה את הכיכר, וזה אך סמלי שהגבר קיבל את הקו הישר והאישה קיבלה את העיגול. לא רחוק מכיכר צינה נמצאת גינה קטנה שמוקפת בארבעת עבריה ברחובות שקרויים על שם נשים - אסתר המלכה, יעל, רות ושולמית. מעניין שבתקופה שבה נבחרו השמות לרחובות הללו, בשנות ה-20' וה-30', ועדת השמות של עיריית תל אביב בחרה דווקא בנשים התנ"כיות הללו. מה משותף לארבעתן? הן כולן היו נשים שהשתמשו בכישורי הפיתוי שלהם. אסתר המלכה פיתתה את אחשוורוש, יעל פיתתה את סיסרא וערפה את ראשו, רות פיתתה את בועז בגורן, ובשיר השירים נכתב על הדמות הספרותית שולמית: "הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה--עֵינַיִךְ יוֹנִים, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ…" ומשם המשורר גולש לתיאורים חושניים אף יותר.

וואו! הגעתם עד לפה! כנראה שזה מעניין אתכם

אפשר להירשם לקבלת עדכונים 🔔 בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש, ולא יותר מפעם בשבוע

נהניתם? הראו זאת! עשו לייק 👍 לעמוד הפייסבוק כדי להביע את הערכתכם

ואם באמת התחברתם, ואתם רוצים לפגוש אותי, כתבו לי 📧 והזמינו אותי להדריך אתכם בסיור בתל אביב

Comment