טיול בתל אביב 001 || ממלון סינמה לכיכר הבימה

בקצרה: שילוב של היסטוריה, אמנות ותרבות בטיול קליל וכיפי במרכז העיר

משך זמן: עד שעתיים | דרגת קושי: מסלול קליל, הליכה מישורית, נגישות מלאה

 

אנחנו מתחילים במלון סינמה שהיה פעם קולנוע אסתר, אחד מבתי הקולנוע הראשונים בתל אביב. הקולנוע נחנך ב-1939 עם הקרנת הסרט המצויר הראשון באורך מלא - ״שלגיה ושבעת הגמדים״. כעבור שישים שנות פעילות הוא נסגר והפך למלון בוטיק. בקומת הכניסה ובשתי הקומות שמעליה יש מוצגים היסטוריים מתולדות הקולנוע.

תל אביב הייתה ועודנה בירת התרבות של ישראל. קולנוע אסתר היה רק אחד מבתי הקולנוע הרבים שפעלו בעיר. בשנות ה-60', כשתרבות הקולנוע בישראל הייתה בשיאה, פעלו בכל הארץ כ-140 בתי קולנוע, וכמחצית מהם היו בתל אביב. בין המוצגים שניתן לראות במלון סינמה - מקרנות אותנטיות, פוסטרים של סרטים הוליוודיים מפורסמים והכרטיסים לפרמיירה של "שלגיה ושבעת הגמדים".

כשיוצאים מהמלון בחזרה לרחוב, שימו לב לשלט קטן שמזכיר לנו שהמלון יושב על כיכר צינה דיזנגוף. כיכר צינה (או בשמה המוכר יותר - כיכר דיזנגוף) היא אחד המקומות היחידים בתל אביב הקרוי על שם אישה. מעניין שגם קולנוע אסתר קרוי על שם אישה - אסתר נתנאל, שהקימה את בית הקולנוע ביחד עם בעלה, משה. בני הזוג הגיעו מהעיר עדן בשנות ה-20' והקימו הרבה מבנים ומפעלים חשובים בעיר העברית הראשונה.

ממשיכים כעת על רחוב זמנהוף. ברוב שעות היום, אפשר ללכת בצל עצי סיסם הודי: "גזעו חרוץ הסדקים נראה כמו שטיח ישן ומתפורר. הסיסם ההודי הוא עץ של יום קטנות, שמייצג איזה קיום של פשרות" (כך כתב המשורר וחוקר הספרות אברהם בלבן). בפינת רחוב שלמה המלך ישנו בית קפה בשם "קפליקס". במהלך היום תראו כאן אמנים והייטקיסטים, היפים ויאפים, גומעים את הקפה הכי איכותי בתל אביב. ליושבי בית הקפה הנאמנים יש גם ספל משלהם, ואפשר לראות את גלריית הספלים האישיים עם שמות הלקוחות על הקיר שמול הבריסטה. תרגישו בנוח גם להיכנס (שלוש מדרגות בכניסה) ולעיין בלוח השעם שבו מתפרסמות ידיעות שכונתיות על יריד בגדי יד שנייה או מסיבה לוהטת.

מבנה בית הקפה הוא דוגמא לבית מגורים אופייני לתל אביב של שנות ה-30', שהלכה ונבנתה בסגנון האדריכלות הבינלאומי (המוכר יותר כסגנון ה"באוהאוס"). שימו לב למרפסות המתעגלות שבולטות החוצה מקו הבניין ומבליטות את החזית הפינתית שנראית כמו חרטום של ספינה. לאורך הדרך אפשר להבחין במבנים נוספים שנבנו בסגנון הבינלאומי, המאופיין באסתטיקה נקייה, קווים ישרים ומרפסות מתעגלות. ממשיכים כעת על רחוב זמנהוף.

חוצים את רחוב קינג ג'ורג' וממשיכים על זמנהוף, שהופך מרחוב קטן וצר לרחוב קטן וצר אף יותר, ובסופו הוא רק שביל להולכי רגל. ממשיכים על השביל עד שמגיעים לשדרות ח"ן. נפנה ימינה על השדרה ונלך בצל הפיקוסים האדירים שהובאו לכאן מהודו על ידי הבריטים. עד היום, העצים הללו מעניקים לתל אביב יופי ייחודי של עיר ירוקה בלב מדבר, ומצד שני - צרעה שהתלבשה על העץ בשנות ה-70' גרמה לו להניב פירות שמלכלכים את המדרכות. פירות הפיקוס גם מושכים עטלפים, שיורקים על הבניינים הסמוכים לשדרה. אפשר לקחת רגע הפסקה ולשבת על אחד מהספסלים הרבים שלאורך השדרה, לצפות באנשים שחולפים במקום.

שדרות ח"ן קרויות על שם חיים נחמן (ח"ן) ביאליק. מה שמפתיע הוא שהמשורר הלאומי זכה שייקרא על שמו רחוב - שבו הוא התגורר - עוד בחייו! זהו רחוב ביאליק. לאחר מכן גם נקראו על שמו שדרות ח"ן שבהן אנו מהלכים. ביאליק הוא אחד האנשים הבודדים שזכו לכך שייקרא על שמם יותר מרחוב אחד בתל אביב. ישנו עוד רחוב שמזכיר את יצירתו - סמטת "אלוף בצלות" בפלורנטין. שם זה הוא מחצית שמה של יצירה מאת ביאליק - "אלוף בצלות ואלוף שום". הסמטה נקראה דווקא כך משום שהייתה בעבר מקום מושבו של שוק ירקות.

אנחנו מתקרבים להיכל התרבות שכבר מתרומם בקצה האופק. רגע לפני שאנחנו חוצים את הכביש נבחין בבית שבשדרות ח"ן 1. שלט קטן מציין שכאן בבית זה, ערב הכרזת העצמאות, נחתם הסכם הכניעה של יפו. למעשה, במעמד זה, נפרצה הדרך לאיחוד הערים יפו ותל אביב. זמן קצר לאחר קום המדינה, שתיהן אוחדו תחת עירייה אחת, ושמה הרשמי של העיר בה אנו מטיילים הוא תל אביב-יפו.

חוצים את הכביש (רחוב דיזנגוף) ומולנו נפרסת הדרך לכיכר הבימה. מימין ניצב ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו. זוהי שלוחה של מוזיאון תל אביב לאמנות, שמציגה תערוכות מתחלפות של אמנים צעירים ויצירות פורצות דרך. בין ביתן הלנה רובינשטיין לבין המבנים המונומנטליים של תיאטרון הבימה והיכל התרבות נפרס גן יעקב - גן דו-קומתי שצריך לשוטט בו מעט כדי להבין את הייחודיות שלו. הוא מצליח לשלב בהרמוניה מופתית את הטבע והתרבות, את עצי השקמה הוותיקים עם קורות בטון שנמתחות מעליהם וביניהם. חפשו את המעלית השקופה שעולה לקומה השנייה של הגן.

בכיכר הבימה (הקרויה באופן רשמי "כיכר התזמורת") יש בריכת השתקפות שילדים נהנים להשיט עליה סירות מנייר. אפשר גם לתפוס מקום באחד מבתי הקפה הפועלים בכיכר. אם הבאתם אתכם אוכל, כדאי לעשות פיקניק בגינה המשוקעת שבמרכז הרחבה. יש בה פיסות דשא, עצים, פרחים וארגז חול, אבל החוויה החושית הכי עוצמתית היא הקולות הבוקעים ממנה - רמקולים נסתרים מעבירים אלינו קולות של מוזיקה קלאסית, שכאילו מגיעים מהופעה שמתרחשת ברגע זה בהיכל התרבות, או של מחזה, שכאילו מוצג ברגע זה בתיאטרון הבימה.

מה צריך לדעת? המסלול הזה מתאים לכל עונה. גם כשחם בחוץ, הרבה מהמסלול מוצל ונעים ללכת לאט ולעצור הרבה. שימו לב שקפה קפליקס סגור בימי שבת, וביתן הלנה רובינשטיין סגור בימי ראשון. מלון סינמה פתוח תמיד, ורק צריך לבקש מפקיד הקבלה להסתובב בתערוכה. יש הרבה מקומות ציבוריים לשבת ולעשות פיקניק. אפשר להביא אוכל ושתייה מהבית, או לקנות במכולת תוך כדי ההליכה (יש שתי מכולות לאורך המסלול - אחת ברחוב קינג ג'ורג' פינת שלמה המלך ועוד אחת ברחוב דיזנגוף פינת שדרות תרס"ט).

פעילות עם ילדים - בתערוכה שבמלון סינמה כדאי לעלות עם הילדים בגרם המדרגות שמוביל לקומה השנייה של התערוכה ולדמיין שאתם הולכים לסרט. כשהם מתבוננים במוצגים שיש בתערוכה, תנו להם לשאול שאלות ונסו לענות על השאלות עם סיפורים אישיים שלכם על איך שהלכתם פעם לקולנוע. החוויה של צפייה בסרט עבור ילדי המאה ה-21 שונה מאוד מזו שהייתה פעם - היום אפשר לראות סרט במכשיר שנמצא בכיס, אבל פעם היה צריך ללכת במיוחד לבית הקולנוע, לראות איזה סרט מציג, לקנות כרטיס ופופקורן ולהתעצבן על מי שישב לפניך והסתיר לך את המסך. בשדרות ח"ן יש מתקני שעשועים, ובכיכר הבימה אפשר להשיט סירות מנייר.

Comment