הדרך הנופית מגן דובנוב לגינת רות מחברת בין פינות חבויות בעיר הגדולה. מייסדי תל אביב דמיינו אותה כעיר גנים. הם לא היו יכולים לדמיין איך שביל בין כרמים יהפוך לרחוב ראשי עם נהר של כלי רכב רועשים ומזהמים. אבל אם נלך בשבילים נסתרים שמחברים בין גינות גדולות וקטנות, נגלה מחדש את הקונספציה הזו, שהיא הדי.אן.איי של תל אביב - עיר שהיא גם ירוקה, וגם חכמה. זאת העיר הלבנה.

 

טיול בתל אביב || העיר הלבנה הירוקה

בקצרה: הדרך הנופית שמחברת בין גינות סודיות בעיר הגדולה

משך זמן: עד שעתיים | דרגת קושי: מסלול קליל, הליכה מישורית, נגישות מלאה

(קישור למפה)

 

לא רחוק מהמשכן לאמנויות הבמה ומוזיאון תל אביב נמצא פארק רחב ידיים - גן דובנוב. הגן תוכנן לראשונה על ידי אברהם קרוון, גנן העיר תל אביב למן עלייתו ארצה בשנות ה-20' ועד מותו בשנת 1968. בשנים אלו עיצב את הגנים החשובים של תל אביב - גן מאיר, גן יעקב על יד תיאטרון הבימה, גן העצמאות ועוד. קרוון השפיע רבות על אדריכלות הנוף בישראל. בעיצוביו הדגיש ערכי טבע, כך שבגנים שלו לא תמצאו מבנים או כבישים חוצים.

מי שחידש את גן דובנוב הוא אדריכל הנוף גדעון שריג, שבין עבודותיו נמנים גם פארק הירקון, פארק ענבה במודיעין ופארק רעננה. בפינה אחת של הגן הציב שריג גן סלעים. שימו לב כיצד הסלעים ממוקמים על סדרה של מדרגות שיוצרת מעין חלל תאטרון, באופן שמתכתב עם המשכן לאמנויות הבימה הנשקף מפינה זו. שריג גם אחראי על חידושן של שדרות בעיר בשנות ה-90' - שדרות רוטשילד, שדרות ח"ן ושדרות בן ציון. על תרומתו שלו לאדריכלות הנוף בישראל זכה בפרס קרוון… על שם אברהם קרוון.

אנחנו מתחילים ללכת מערבה, חוצים את הגן על מתקני השעשועים שבו. מימין לנו נמצא מגרש הספורט של בית ספר צייטלין, תיכון עירוני תורני. אנו מתקדמים לעבר היציאה מהגן, ובפינת הרחובות דובנוב ומאנה מבחינים בקיוסק קטן. כאן תוכלו לקחת קצת צידה לדרך.

אנחנו פונים שמאלה ברחוב דובנוב, ומיד פונים ימינה אל סימטא קטנה. על מפות העיר היא מסומנת בתור "רחוב 1112" - ישנם עוד כמה רחובות בתל אביב שלא נושאים את שמו של אף אחד. על שם מי ייקרא הרחוב הזה? אולי על שמכם?

אנחנו הולכים בשביל ומבחינים בסגנון הבנייה החסכני והרפטטיבי של שנות ה-50'. משמאלנו מתגלה פתאום מגרש חנייה שהוא קצה רחוב קצנלסון (על שם הסופר יצחק קצנלסון; בתל אביב ישנו גם רחוב כצנלסון, על שם חברת הכנסת ואשת ויצ"ו בת שבע כצנלסון; הכצנלסון המפורסם ביותר בתולדות היישוב היהודי הוא ברל כצלנסון, ובתל אביב יש גם רחוב על שמו - בארי, כשמו הספרותי). הבניינים שמקיפים את מגרש החנייה והגינה הצמודה בצורת האות ח' הם שיכון חמד - פרויקט שיכון של עובדי בנק לאומי לישראל, שהחל להיבנות ב-1949. המגרש שעליו הוקם השיכון שימש לפני כן כמגרש הכדורגל של יחידות צבא בריטיות, ולכן נקרא מגרש הכלניות (הצנחנים הבריטים כונו כלניות בשל הכומתה האדומה, ובזמן שהיישוב היהודי התקומם נגד הבריטים היו מי שפירשו כי "ראשם אדום וליבם שחור").

כלניות אין כאן, אבל כן אפשר להבחין בצאלון ענק שמטיל את צילו על הגינה של שיכון חמד. בגינה הזו נמצאים גם עץ תמר, עץ פאפאיה, עץ תות, עצי שסק ועצי הדר. סביב הגינה משתרגים שיחי היביסקוס, למרגלות העצים כמה שיחי רוזמרין ולבנדר, ועל אחד הבניינים מטפסת בוגונוויליה.

אנחנו ממשיכים לצעוד על רחוב 1112 ומגיעים לפינת רחוב אבן גבירול. השקט שנהננו ממנו התפוגג, אך רק באופן זמני. חוצים את הכביש בזהירות במעבר החצייה הסמוך, ופונים שמאלה. חוצים את רחוב נצח ישראל ולא מפספסים את השביל שמימין שמוליך אל גן האם. הגן הוקם בתרומת משפחת שפיגל מאוסטרליה. הוא נחנך בשנת 1986 במשחק שחמט בין התורם ממשפחת שפיגל לבין ראש העיר דאז שלמה להט. שימו לב כיצד גם הגינה הזו מוקפת בתים - תכנון מסוג זה מאפשר פיקוח על הגינה גם בשעות הערב, כך שלא יירשמו כאן אירועים חריגים, והגינה לא תהפוך למוקד של פעילות לא רצויה.

אנחנו חוצים את גן האם בעודנו מבחינים בעצים המיוחדים הנטועים כאן, שנראים כאילו נלקחו מארץ אחרת. ביציאה מהגינה חולפים תחת קשת של מטפסים ופונים ימינה ברחוב לטריס. אנחנו מגיעים כעת לשדרות ח"ן - הקרויות על שם חיים נחמן ביאליק (המשורר הלאומי זכה שהרחוב שבו התגורר ייקרא על שמו, רחוב ביאליק, עוד בחייו, ולאחר מותו נקרא גם השדרה הזו על שמו).

שימו לב לפיקוסים המיתמרים מעל השדרה. הבריטים הם שהביאו לכאן את העצים הללו. צרעה שהתלבשה עליהם בשנות ה-70' גרמה להם להניב פירות עסיסיים שמלכלכים את המדרכות ומושכות עטלפים. יש בעירייה מי שמקלל את הבריטים על הבחירה שלהם בעץ הזה, אך הצל שהם נותנים לנו, הולכי הרגל, פשוט שווה את זה.

שימו לב למגוון השטחים הירוקים בתל אביב - היינו בתחילת הדרך בפארק רחב ידיים. אחר כך ראינו גינות אינטימיות מוקפות בניינים. כעת אנחנו רואים פארק אורכי - רצועה של ירק שנמתחת כל הדרך מכיכר הבימה והיכל התרבות עד לכיכר רבין ועיריית תל אביב. אנחנו לא נמשיך על השדרה, אלא נחצה אותה כדי להמשיך את ההליכה בשביל סודי נוסף - רחוב זמנהוף. 

אנחנו הולכים על רחוב זמנהוף, שמתחיל כשביל הולכי רגל בין קופת חולים לבין בית כנסת שהוא חלק מקהילת חב"ד בתל אביב. כשהשביל הופך לרחוב ממש אנחנו מבחינים בצד שמאל בבניין מגורים חדיש עם כניסות משוכללות לחנייה תת קרקעית. כאן שכנה מרפאת זמנהוף. המבנה שהוקם בשנות ה-30' תוכנן על ידי אדר' יוחנן רטנר, ששימש גם כראש המפקדה הארצית. במסגרת תפקידו פיתח את עקרונות הפעולה לפיהם הוקמו יישובי חומה ומגדל.

טיול 004 (6).jpg

צורת הטרפז של השטח שנרכש לשם הקמת המבנה הכתיבה את צורתו הייחודית של הבניין על שלושת אגפיו. בהתאם לעקרונות הסגנון הבינלאומי, המכונה גם סגנון ה"באוהאוס", הבניין נקי מעיטורים, וחזיתותיו חלקות ומתעגלות לעתים. המרפאה תוכננה עם אולם כניסה מרכזי, שממנו מתפזר הקהל לאגפיה השונים של המרפאה כך שלא תיווצר צפיפות ויהיה קל לאנשים להתמצא במבנה. כאן פעלה המרפאה המרכזית של קופת חולים כללית בתל אביב. היא נסגרה בשנת 2012 עם המעבר של שירותים רבים החוצה ממרכז העיר. המבנה יועד לשימור, והפך לפרויקט מגורי יוקרה.

עלילתו של ספר הילדים "מה קרה לקרוקודיל" מאת ע. הלל מתרחשת במרפאת זמנהוף. הלל עומר היה סופר ומשורר שאימץ את השם הספרותי ע. הלל, וגם היה אדריכל נוף. הוא למד את המלאכה מאברהם קרוון, ובין עבודותיו הידועות נמנה גן צ'ארלס קלור. כאן המקום לצטט משירו "מרפסות": "נָח הַפִיקוּס בַּמִּרְפֶּסֶת // מְטֻלָּל צִנָּה וָשֶׁקֶט, /// מִרְפֶּסֶת מוּל מִרְפֶּסֶת // חוֹבֶטֶת כַּר וָכֶסֶת, // שְׁטִיחֵי פָּרַס פּוֹרֶסֶת, // זוֹ עִיר שֶׁל מִרְפָּסוֹת!" - ואכן אנחנו ממשיכים על רחוב זמנהוף ומסתכלים על מרפסות הבניינים.

אנו מגיעים לרחוב קינג ג'ורג', הקרוי על שם המלך ג'ורג' החמישי, סבה של המלכה אליזבת. בימיו ניתנה הצהרת בלפור, שהכירה בזכותו של העם היהודי לבית לאומי בארץ ישראל, ולכן העיר תל אביב כיבדה אותו בקריאת רחוב על שמו. לאחר פטירתו של ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר, היה מי שהציע לשנות את שמו של רחוב קינג ג'ורג' לרחוב יצחק שמיר, שכן זהו הרחוב שבו שוכנת מצודת זאב (מעוז תנועת חירות, שהפכה למפלגת הליכוד). אכן יש בכך סמליות שמי שזוהה עם מאבק בלתי מתפשר בבריטים בזמן חברותו בארגון לח"י ידיח את המלך הבריטי ממקומו. אולם, שינוי שם רחוב בתל אביב מצריך, על פי נהלי העירייה, התייעצות ותיאום עם בני משפחתו של מי שהרחוב קרוי על שמו. האם יהיה מי שיעז לבקש זאת מאליזבת, מלכת אנגליה?

ברחוב קינג ג'ורג' נמצאים כמה בתי אוכל. בפינת הרחובות קינג ג'ורג' וזמנהוף ישנו גם סופרמרקט, שאפשר לקנות בו מצרכים לקראת התחנה הבאה, שבה יהיה אפשר לעשות פיקניק - כיכר מסריק.

כיכר מסריק קרויה על שם תומאס מסריק, נשיאה הראשון של צ'כוסלובקיה, שלחם באנטישמיות במדינתו והיה ידיד הציונות. בכיכר זו הוצב פסל ברווז בצבע צהוב. מעניין להשוות בין מונומנטים המושכים את תשומת הלב על ידי השתלטות על המרחב, וכאן ישנו פסל קטן שהוצב בפינת הכיכר. פסל זה נחנך בשנת 2009 כציון לעבודתו של יוצר הקומיקס דודו גבע. בייחוד זכורים טורי הקומיקס "יוסף ואחיו" ו"שתיקת הברווז" שפורסמו בעיתון "העיר", שאחראי במידה רבה לגיבוש הזהות התל אביבית במהלך שנות ה-90'. למעשה, הפסל החל את דרכו כבלון שהוצב על גג עיריית תל אביב. גבע היה זה שהגה את הרעיון להציב ברווז על גג העירייה כדרך להעלות על נס את שמחת החיים והחופש שמאפיינים את "מדינת תל אביב", כפי שהוא כינה אותה. מוקיריו הוציא לפועל את הרעיון, שזכה להצלחה והפך לסמל חגיגות המאה לעיר. הברווז אף זכה לתואר אזרח כבוד של תל אביב. אפשר לעשות פיקניק ליד הפסל, או להתיישב באחד מבתי הקפה הסמוכים.

אנחנו ממשיכים על רחוב רייך, רחוב קטן שיוצא מכיכר מסריק. פונים ימינה ברחוב שטנד ומגיעים אל רחוב פרישמן הסואן. פונים שמאלה בפרישמן ושוב שמאלה ברחוב שלמה המלך. ברחוב שלמה המלך 31 ניצב מבנה מגורים מיוחד וחריג בנוף עם גרמי מדרגות גדולים. בית זה נבנה בשנות ה-40' כפרויקט יוקרה, עם כניסה מונומנטלית שכוללת מזרקה וברכת דגים, ועם פירי אשפה וחדר מרכזיה. אולם, איש לא רצה לקנות כאן דירה בזמן מלחמת העולם השנייה, והצבא הבריטי השתלט על הבניין. הבניין הפך אחר כך למלון, בשם מלון חיים, ובשנות ה-60' הושכר למשרד הביטחון ששיכן כאן את חיילי הלהקות הצבאיות, וביניהם ששי קשת, מירי אלוני, דודו טופז, ירדנה ארזי ועוד.

ממשיכים עוד קצת על רחוב שלמה המלך ופונים ימינה ברחוב יעל. אנו מגיעים כעת לגינת רות - גינה המוקפת מכל עבריה ברחובות הקרויים על שם נשים (כולן גיבורות תנ"כיות - רות המואביה, אסתר המלכה, יעל ושולמית). זה דבר מאוד ייחודי, משום שרק 3% מרחובות תל אביב קרויים על שם נשים. שימו לב כמה שקט כאן, על אף שהגינה נמצאת מרחק שתי דקות הליכה מרחוב דיזנגוף הסואן. כאן אפשר להעריך שוב את הפיקוסים והצל שהם נותנים. אם הגעתם בשעה הנכונה תוכלו גם לקחת קפה בקיוסק שנמצא כאן ונקרא "הפינה בגינה".

 

מה צריך לדעת? המסלול רווי בפינות מרגוע ירוקות. מומלץ לבוא עם ספר ולטייל מגינה לגינה. אפשר להתחיל את המסלול בביקור במוזיאון תל אביב בסביבות הצהרים, ואחר הצהרים לצאת לטיול לאורך המסלול. שימו לב שהמסלול הזה עובר בחלקו בסמטאות צרות שלעתים אינן מסומנות היטב, לכן מומלץ להיעזר במפה עם סימון הרחובות. במהלך המסלול חוצים רחובות ראשיים, כמו אבן גבירול וקינג ג'ורג', ויש להקפיד על זהירות בשעת החצייה. המסלול לא מתאים לשעות הלילה. התחילו אותו לכל המאוחר בשעת בין ערביים. הקיוסק בגן דובנוב והקיוסק בגינת רות אינם פתוחים בשבת. באמצע המסלול, בפינת הרחובות קינג ג'ורג' וזמנהוף, יש סופרמרקט שפתוח גם בסופישבוע.

פעילות עם ילדים - המסלול הזה כולל כמה גני שעשועים עם מתקנים שמתאימים לכל הגילאים. אם הילדים השתעממו מהמתקנים שליד הבית, המסלול הזה ייתן להם את הריגוש שחסר להם. לאורך המסלול כדאי גם לגרות את הסקרנות של הילדים עם שאלות על צמחים ועצים שרואים בגינות. נסו לשאול אותם גם על החשיבות של העצים במרחב העירוני - האם השילוב של טבע ועיר נראה להם מוזר? האם הוא תורם לחיים בעיר? אפשר גם לאסוף בדרך עלים מיוחדים שמוצאים ולשים אותם במחברת ייבוש עלים. בכל דף, מעל העלה, כותבים היכן הוא נאסף. המחברת תשמש אותם כזיכרון נחמד מהטיול.

Comment