בית אחרי בית, שכונה אחרי שכונה - תל אביב לא נבנתה בבת אחת. "גם רומא לא נבנתה ביום אחד". אבל השכונות שהרכיבו את תל אביב זו אחר זו נשכחו מלב. רק אם הולכים ומחפשים אחר רמזים למה שהיה פה פעם אפשר לגלות את אותם חלוצים שהגיעו הנה לפני קום המדינה ובנו כאן שכונות חדשות. הם חלמו על בית... ובנו את "בתי החלומות".

 

טיול בתל אביב || בתי החלומות

בקצרה: מסע בלשי בעקבות השכונות שנמחקו מהמפה

משך זמן: עד שעתיים | דרגת קושי: מסלול עם עליות מתונות וגרם מדרגות

(קישור למפה)

 

אנחנו מתחילים בבית הספר תל נורדאו (בעבר נכתב "תל נורדוי" לפי הכתיב ביידיש). שמו של בית הספר הוא אחד השרידים האחרונים לשכונה שהחלה לקום כאן שבנת 1922 על שטח שנקרא כרם מָטַרִי. השכונה הוקמה על ידי מתיישבים אמידים שעלו ארצה ממזרח אירופה, והיא נקראה על שם מקס נורדאו, ממייסדי התנועה הציונית.

נורדאו שימש כסגן נשיא בקונגרסים הציונים שבראשם עמד בנימין זאב הרצל, ולאחר מותו של הרצל שימש כנשיא הקונגרסים. הייתה לו השפעה עמוקה על התרבות הציונית, שהגיעה לשיא בנאומו על "יהדות השרירים". נורדאו טען כי היהודי הגלותי הפך למנוון ונרפה, ועם החזרה לארץ ישראל הוא יוכל להתחזק ולהתעצב מחדש כיהודי הלוחם.

שכונת תל נורדאו הייתה השכונה הצפונית ביותר של תל אביב בעת בנייתה, כשסביבה רק חולות וכרמים. בשכונה התגוררו סוחרים אמידים ובעלי מקצועות חופשיים, כמו גם סופרים ומורים. בית הספר של השכונה נבנה בקרן הרחובות סירקין ומנדלי מוכר ספרים, והוא אחד משני בתי ספר שנבנו בשנות ה-20', ושלא שינו את ייעודם או את מיקומם (השני הוא בית הספר בלפור). סיסמתו של בית הספר היום היא "ברוח התרבות העברית".

 המבנה הראשון בבית ספר תל נורדאו - בסגנון האקלקטי

המבנה הראשון בבית ספר תל נורדאו - בסגנון האקלקטי

 המבנה השני בבית ספר תל נורדאו - בסגנון הבינלאומי

המבנה השני בבית ספר תל נורדאו - בסגנון הבינלאומי

בבית הספר ישנם שני מבנים מרכזיים - האחד מוקדם יותר, נבנה בסגנון האקלקטי ומתאפיין בסימטריה. השני מאוחר יותר, נבנה בסגנון הבינלאומי (הקרוי "באוהאוס") ומתאפיין בקווים ישרים ונקיים. המעבר מהסגנון המוקדם לסגנון המאוחר היה אופייני לתל אביב של שנות ה-30', שהייתה זקוקה לסגנון אדריכלי פשוט יותר, בשל התגברות גלי העלייה שחייבו בנייה מהירה ברחבי העיר.

אנחנו מתחילים ללכת מערבה על רחוב מנדלי מו"ס אל ההצטלבות עם רחוב סירקין. בזווית העין, מצד שמאל, ניתן להבחין בבית יצחק בינימוב (רח' סירקין 29). זהו אחד השרידים האחרונים לבתים המקוריים של שכונת תל נורדאו. שימו לב לחזית המסוגננת והמרשימה של הבית, שנבנה בסגנון האקלקטי. זהו הסגנון שמשלב בין מזרח ומערב, אוסף מוטיבים שונים לכדי קולקציה (ומכאן שמו).

הסגנון האקלקטי היה הסגנון הרווח בתל אביב של שנות ה-20'. הסגנון מלא הקישוטים והעיטורים תאם את אווירת האופוריה שלאחר מתן הצהרת בלפור. ההכרה בזכותו של העם היהודי להקים בית לאומי בארץ ישראל עוררה אופטימיות רבה ביישוב היהודי. העולים שהגיעו ארצה באותה תקופה בנו בתי מידות שהביעו את אמונתם בחלום הציוני. החלונות המקושתים, המרפסות המרווחות והכניסות המרשימות הקנו לבתים מראה מיוחד, כאילו יצאו מתוך חלום, ולכן כונו בתי הסגנון האקלקטי בשם "בתי החלומות".

הסגנון המיוחד והראוותני של בתי החלומות מעיד על האנשים שהתיישבו בתל נורדאו, שהיו בעלי אמצעים. במובן זה, שכונת תל נורדאו הייתה השכונה ה"צפונית" הראשונה של תל אביב.

 בית טיטלמן

בית טיטלמן

כעת פונים שמאלה והולכים על רחוב סירקין עד בית מס' 3. היום נמצאים בבניין זה משרדיה של רשת החינוך "אנקורי", וניתן לראות את השילוב של בנייה מודרנית בקומות העליונות עם החזית המקורית שנבנתה בשנות ה-20' בסגנון האקלקטי. בית החלומות הזה היה ביתו של הבנקאי מיכאל טיטלמן, והוא עוצב על ידי אדריכל יהודה סטמפלר. שימו לב לשילוב בין עמודים קלאסיים לבין קשתות אוריינטליות.

האדריכל סטמפלר תכנן כ-25 מבנים בעיר - רבים מהם עברו תהליך שימור והפכו לדוגמאות של שני הסגנונות האופייניים לתל אביב בשנות ה-20' ובשנות ה-30'. סטמפלר הוא אחד האדריכלים שפעלו בתל אביב באותה תקופה, והובילו את המעבר מהסגנון הסימטרי והמקושט לסגנון הפשוט והנקי. שני הסגנונות הללו הם חלק מתוכנית השימור של עיריית תל אביב.

אנחנו ממשיכים אל רחוב בוגרשוב, ופונים שמאלה. הרחוב קרוי על שמו של ד"ר חיים בוגרשוב, ממקימי הגימנסיה העברית הרצליה - בית הספר התיכון העברי הראשון בעולם. לגימנסיה הרצליה נודעה חשיבות מיוחדת בתל אביב הקטנה משום שהיא לא הייתה רק בית ספר, אלא מוקד של זהות ציונית ומרכז חיי התרבות של היישוב היהודי בארץ ישראל בתחילת המאה ה-20. למעשה, רחוב בוגרשוב נקרא על שמו של חיים בוגרשוב עוד בחייו, חרף התנגדותו. הוא אף החליט לעברת את שם משפחתו ל"בוגר" כדי להימנע מהזיהוי עם הרחוב... אתם מכירים עוד מישהו שהיה מעדיף להתרחק כך מהכבוד המורעף עליו? מעטים האנשים שיתרחקו מתהילת עולם כזו...

תוך כדי ההליכה ברחוב בוגרשוב, המלא במסעדות, בתי קפה וחנויות, ניתן לראות שני מבנים בולטים בנוף - מצד ימין מתנשא בית אל על, ומצד שמאל מתנשא בית כלל. שני המגדלים הללו נבנו בתחילת שנות ה-60' והיו למגדלי המשרדים הראשונים בעיר. הם בנויים בסגנון הברוטליסטי, שמתאפיין באסתטיקה של בטון חשוף, והוא השלב הבא בהיסטוריה האדריכלית של תל אביב. בית אל על הוקם על חורבותיו של בית העם - מרכז תרבות גדול ששימש כמקום למופעים וכאולם תיאטרון. בית כלל הוקם על חורבותיו של בית חרושת סיליקט, שהיה מפעל לייצור חומרי בנייה ועם התרחבותה של תל אביב נאלץ לנדוד למקום אחר.

 בית עלמין טרומפלדור

בית עלמין טרומפלדור

אנחנו פונים ימינה לרחוב חובבי ציון וממשיכים עד לפינת רחוב טרומפלדור. בצומת הרחובות נמצא מבנה קוביה קטן ועליו תערוכת תמונות היסטוריות של תל אביב בימיה הראשונים, כמו גם הסברים על האתר הנמצא בסמוך - בית עלמין טרומפלדור. זהו בית הקברות הישן של תל אביב, שבו קבורים רבים מאנשי השם שגרו בעיר. אפשר לקרוא לבית עלמין טרומפלדור "הפנתאון של תל אביב". המבקרים בו יוכלו לעלות לקבריהם של מייסדי תל אביב מאיר דיזנגוף ומנחם שינקין, מנהיגי התנועה הציונית כמו מקס נורדאו וחיים ארלוזורוב, אנשי רוח כמו חיים נחמן ביאליק ושאול טשרניחובסקי, ואפילו ראש הממשלה משה שרת. כל מי שהפך לרחוב נמצא שם...

אנחנו ממשיכים במעלה רחוב טרומפלדור ופונים ימינה ברחוב פינסקר. הולכים על רחוב פינסקר עד לפינת רחוב זלמן שניאור, ומביטים בבית שניצב בכתובת רח' פינסקר 19. שימו לב לכותרת שבחזית הבניין, שמעידה על שנת בנייתו - שנת תרפ"ח, היא שנת 1928. הבניין תוכנן על ידי האדריכל אריה שטרימר עבור רחל ונחום נאמן. בית נאמן הוא מופת לסגנון האקלקטי, וניתן לגלות בו עוד אלמנטים דקורטיביים מעניינים, כמו תריסי עץ מקוריים, ובחדר המדרגות יש מרצפות בעיטורים צבעוניים ומעקה מתכת מסוגנן. בית זה צפוי לעבור תהליך שימור בתקופה הקרובה.

אנחנו שמים פעמינו אל רחוב זלמן שניאור, והולכים בו עד לצומת הקרוב. פונים ימינה ברחוב הס, ומיד שמאלה במעלה רחוב אידלסון עד שמגיעים לכיכר ביאליק. יש הטוענים שזהו המקום הכי יפה והכי רומנטי בתל אביב אז העלייה משתלמת.

בכיכר ביאליק נמצאים כמה מהבתים היפים של הסגנון האקלקטי. "בית העיר" הוא בית העירייה הישן של תל אביב, והיום פועל במקום מוזיאון לתולדות העיר וגלריה לאמנות אורבנית. הוא נקרא גם בית סקורה, כיוון שנבנה על ידי בנקאי עשיר בשם איזידור סקורה כדי שישמש כבית מלון יוקרתי. אלא שהתנופה שחוותה העיר תל אביב בשנות ה-20' חייבה את העירייה לפתוח אגפים חדשים, ששכרה את בית סקורה, וכמה שנים לאחר מכן החליטה לרכוש אותו. החלונות בקומה השנייה שפונים אל כיכר ביאליק הם חלונות משרדו של ראש העיר הראשון מאיר דיזנגוף, ועד היום נמצאת כאן הלשכה הייצוגית של ראש העיר.

בית ביאליק

מול בית העיר ניצב בית ביאליק - ביתו של המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק. כמו בית סקורה, גם בית ביאליק עוצב בסגנון האקלקטי, בסגנון "בתי החלומות" של שנות ה-20'. בזכות מעמדו הרם של ביאליק בתל אביב, הרחוב שבו התגורר נקרא על שמו עוד בחייו. אפשר לבקר בבית שנשמר בצורתו האותנטית ומהווה מוזיאון למפעלו התרבותי של ביאליק. בבקרנו במוזיאון ניתן לדמיין את תושבי תל אביב שהתדפקו על דלתו של המשורר, שהיה הסלב הכי חשוב בתל אביב הקטנה. הם היו פונים אליו בבקשות שונות ומשונות, למשל, שיציע שם לילד שנולד או לעסק חדש שנפתח.

סמוך לבית ביאליק ישנן מדרגות שיורדות לרחוב טשרניחובסקי. אנחנו יורדים במדרגות, חוצים את רחוב טשרניחובסקי וממשיכים על רחוב רבנו תם. בקצה הרחוב פונים שמאלה ומגיעים דרך סמטה צרה אל ה-"סנטרל פארק" של מרכז תל אביב - גן מאיר.

הגן קרוי על שמו של ראש העיר הראשון, מאיר דיזנגוף. כמו חיים נחמן ביאליק, שזכה שייקראו על שמו שני רחובות בעיר - רחוב ביאליק ושדרות ח"ן (חיים נחמן) - כך גם מאיר דיזנגוף זכה שיקראו על שמו גם רחוב וגם גן. הקמתו של הגן נמשכה מספר שנים, ועיצובו מסמל את מגוון הנופים של ארץ ישראל. האגם הקטן במרכז הגן מסמל את הכנרת, עצי הזית מסמלים את הרי ירושלים, עצי התמר מסמלים את בקעת יריחו ועוד. בשדרה הראשית של הגן נטועים עצי פיקוס שהשנים היטיבו עמם, וצמרותיהם המשתרגות מעניקות צל משובב נפש למבקרים בגן.

בגן מאיר נמצא גם "המרכז הגאה" - מוסד שהוקם בשנת 2008 כמרכז תרבות לקהילת הלהט"ב בתל אביב. אפשר גם לעשות הפסקה בבית הקפה הפועל במקום. לצד המרכז הגאה ניצבת אנדרטה ייחודית בצורה של משולש ורוד. זוהי האנדרטה  לזכר קרבנות הנאצים אשר נרדפו על רקע נטייתם המינית. זו האנדרטה היחידה בישראל שמוקדשת גם לנרדפי הנאצים שלא היו יהודים.

אנחנו יוצאים מגן מאיר, חוצים את רחוב טשרניחובסקי ומגיעים לתחילת רחוב טרומפלדור. הולכים מעט על רחוב טרומפלדור, ומיד פונים ימינה אל רחוב בר כוכבא. ממשיכים על רחוב בר כוכבא ועולים אל רחוב בוגרשוב. חוצים את הכביש ופונים ימינה כדי להגיע אל בית הכנסת בכתובת רח' בוגרשוב 63. חפשו את השלט הקטן שמציין את שמו המקורי של בית הכנסת - בית הכנסת הכללי של שכונת נורדיה.

מהי שכונת נורדיה? זו הייתה שכונה של צריפים שהוקמה בשנות ה-20', על ידי עולים חדשים, כמו גם על ידי יהודים שברחו מיפו במאורעות תרפ"א-1921 והפכו למחוסרי דיור. המתיישבים חכרו את אדמות האזור ממשפחת חינאווי היפואית, ולכן נקראה בתחילת הדרך כרם חינאווי. תושבי השכונה היו ברובם חסרי אמצעים, והם בנו לעצמם צריפי עץ. שכונת הצריפים קיבלה לימים את השם "נורדיה", כך שגם היא נקראה על שם המנהיג הציוני מקס נורדאו. אם כך, לא רק ביאליק ודיזנגוף, אלא גם נורדאו הונצח בשני אתרים שונים במרכז תל אביב - שכונת נורדיה של דלי האמצעים ושכונת תל נורדאו של בעלי האמצעים.

שיכון מפוני נורדיה

שתי השכונות היו קרובות זו לזו, ושתיהן נעלמו מן המפה. שרידיה של שכונת תל נורדאו הם בית הספר הנושא את שם השכונה, ופועל עד היום, וכמה בתים בסגנון האקלקטי שהשתמרו. מצריפי נורדיה לא נותר אף בית, ורק בית הכנסת עדיין מזכיר את שמה המקורי של השכונה. צריפי נורדיה נהרסו עם השנים, ואחרוני הצריפים פונו עם בנייתו של דיזנגוף סנטר על אדמות השכונה. אנחנו ממשיכים על רחוב בוגרשוב לכיוון הסנטר, ופונים שמאלה במורד רחוב טשרניחובסקי. משמאלנו מתנשאים בנייני דירות צפופים למדי - אלו נבנו עבור מפוני שכונת נורדיה.

אנחנו מסיימים את הטיול בדיזנגוף סנטר. מרכז הקניות הוקם בשנות ה-70' ביוזמת הקבלן התל אביבי אריה פילץ ואיש העסקים האקסצנטרי שמואל פלאטו שרון. בכמה מהכניסות לסנטר מתנוססת תמונה של היזמים. הסנטר מורכב משני מבנים המהווים את מרכז הקניות, ומעל כל אחד מהם מתנשא מגדל - האחד מגדל מגורים, והאחר מגדל משרדים. בניגוד לקניונים סטנדרטיים, האדריכלות המיוחדת של דיזנגוף סנטר מחקה את ההליכה הרציפה והמתמשכת ברחובות מסחר עירוניים. עם זאת, רבים מהמבקרים מאבדים את כושר ההתמצאות, עד כדי כך שהנהלת מרכז הקניות פיתחה אפליקציה מיוחדת שעוזרת לנווט אל החנות הרצויה.

דיזנגוף סנטר היה מרכז קניות פופולרי בשנות ה-70' ובשנות ה-80'. אולם, הסנטר גם ידע תקופה של דעיכה בשנות ה-90', שהגיעה לשיאה עם פיגוע ההתאבדות שאירע במקום בחג הפורים בשנת 1996. ההתחדשות של מרכז תל אביב בשנים האחרונות הפיחה חיים חדשים בדיזנגוף סנטר, שהפך לאחד ממרכזי הקניות הפופולריים ביותר בישראל עם כמיליון מבקרים מדי חודש.

דיזנגוף סנטר

אפשר לשוטט ברחבי הסנטר בחיפוש אחר כל דבר - יש כאן את הדברים הרגילים שאפשר למצוא בכל קניון, כמו חנויות בגדים ודוכני אוכל, אבל אפשר גם למצוא כאן דברים שונים ומשונים, כמו חנות שמתמחה בבולאות וחנות שנראית כמו יער פיות. בסנטר אפשר לקנות כלי בית, ציוד משרדי וספרים, ואפשר גם לבקר אצל הווטרינר או ללכת לרופא שיניים ואפילו לעשות קעקוע. דיזנגוף סנטר הוא מיקרוקוסמוס ייחודי שמסמל את העיר שסביבו - עשירה ומגוונת, אבל גם מבולבלת ומבלבלת.

כשאנחנו מסיימים את הטיול בשיטוט בסנטר, אנחנו נזכרים בשתי השכונות שהיו בעבר במרכז תל אביב ושבהן ביקרנו - שכונת תל נורדאו האמידה יותר ושכונת הצריפים נורדיה. שתי השכונות, הצפונית והדרומית - כמעט ולא נותר מהן זכר, אבל במסע הבלשי שלנו הצלחנו לחשוף אותן מחדש.

 

מה צריך לדעת? לאורך המסלול יש כמה רחובות יותר מאתגרים - עליות עם מעט צל, וגם גרם מדרגות אחד בכיכר ביאליק (על מנת שהמסלול יהיה נגיש לחלוטין, אפשר לעקוף את גרם המדרגות דרך רחוב אידלסון ורחוב הס ולהגיע כך מכיכר ביאליק לגן מאיר). לאורך המסלול יש הרבה אתרים מעניינים מבחינה אדריכלית ובכיכר ביאליק יש כמה מוזיאונים שאפשר לבקר בהם. רחוב בוגרשוב באמצע המסלול ודיזנגוף סנטר בסיומו הם המקומות הפוטנציאליים למצוא בית אוכל שמתאים לטעמכם. לחלופין, אפשר להביא מצרכים מהבית ולעשות פיקניק בגן מאיר. למעט רחוב בוגרשוב, שאותו חוצים פעמיים במהלך הטיול (ויש להקפיד על זהירות בשעת החצייה), אין עוד רחובות סואנים במסלול זה. המסלול מתאים גם לשעות היום וגם לשעות הערב, אם כי אפשר לדלג על גן מאיר בשעות החשכה. בית הקפה בגן מאיר פתוח מבוקר עד ליל, גם בשבתות. בית ביאליק ו"בית העיר" פתוחים בשבתות בין 10-14 (יש לבדוק את שעות הפעילות, הכניסה בתשלום).

פעילות עם ילדים - האטרקטיביות של המסלול הזה נובעת מהיותו סוג של מסע בלשי. נסו להכניס את הילדים למצב רוח של בלשים, אולי עם זכוכית מגדלת וכובע של שרלוק הולמס. ציידו אותם במחברת או מפה כדי לתעד את מה שתראו בדרך או את המסלול שבו הולכים. הרעיון הוא להתחקות אחרי דברים שהיו ואינם, כמו בלשים שמנסים לגלות מה אנשים עשו פה פעם. הבתים בסגנון האקלקטי מאוד מיוחדים ומושכים את העין, ושווה לעודד את הילדים לצייר אותם במחברת שלהם, תוך התעקבות על הפרטים הקטנים שהופכים אותם למיוחדים, כמו העמודים המסוגננים, הבלטות המצוירות והמעקות בחדרי המדרגות. שני המוזיאונים בכיכר ביאליק - בית ביאליק ו"בית העיר" - מותאמים לילדים ואפשר לבקר בהם. בגן מאיר יש כמה פינות עם מתקני שעשועים שיכולים להיות פרס לבלשים המצטיינים.

וואו! איזה יופי, הגעת עד לפה. כנראה שזה מעניין אותך. רציתי לספר לך שאפשר להירשם לקבלת עדכונים במייל (בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש, ולא יותר מפעם בשבוע). ואם נהניתם, אז למה לא להראות את זה? עשו לייק 👍 לעמוד הפייסבוק TLVXP כדי להביע את הערכתכם. ואם באמת התחברתם, ואתם רוצים לפגוש אותי על אמת, אני מאוד אשמח שתזמינו אותי להדריך סיור בתל אביב במיוחד עבורכם - כתבו לי.

Comment