כשמסתובבים במרכז תל אביב, מדי פעם קופץ לעין אחד מאותם שלטי הנצחה שמציינים את מקום מגוריהם של ה"סלבס" של פעם. כאן סופר ושם ציירת, פה מנהיג חשוב והנה שחקנית. השלטים הללו מסגירים את אופייה של תל אביב כבירת התרבות העברית. במהלך הטיול ניחשף לסיפוריהם של הנשים והאנשים שכולנו מכירים, ונספוג את האווירה המיוחדת שבה פעלו.

טיול בתל אביב || השמות שכולנו מכירים

בקצרה: בטיול אחד במרכז העיר נפגוש רבים מגיבורי התרבות שלנו

משך זמן: עד שעתיים | דרגת קושי: מסלול קליל, הליכה מישורית, נגישות מלאה

(מפת המסלול)

 

פינה סודית בלב העיר. גן ערן

אנחנו מתחילים את הטיול בגן ערן. מרחק דקה הליכה מרחוב הירקון הסואן ומחוף הים של תל אביב נמצא הגן החבוי הזה. גן ערן קרוי על שם ערן ויכסלבאום וחבריו ליחידה, שנפלו במהלך שירותם הצבאי. תחת עצי הזית אפשר לקבל את הרושם שאנחנו נמצאים בהרי ירושלים, ולא צעדים ספורים מקו החוף. קחו נשימה עמוקה מהשקט של הגן. השקט הזה ילווה אותנו גם כשנצעד צפונה אל רחוב ארנון.

אנחנו יוצאים מהגן והולכים על רחוב ארנון - אחד הרחובות השקטים ביותר בתל אביב. ברח' ארנון 15 נמצא ביתה של לאה גולדברג. חפשו את השלט שמציין את מקום מגוריה של הסופרת המפורסמת. היא עלתה ארצה בשנת 1935, כשבאמתחתה השכלה רחבה מאוד, אותה רכשה באוניברסיטאות המכובדות שבאירופה. יצירותיה היו לקול ייחודי בנוף הספרותי בארץ ישראל. על אף שהצטרפה לחבורת הסופרים "יחדיו" של אברהם שלונסקי ונתן אלתרמן, הכתיבה שלה התאפיינה בתיאור חוויות רגשיות אישיות, והייתה פחות מגויסת לטובת המטרות הלאומיות של המפעל הציוני.

דמיינה את עצמה כילדה. לאה גולדברג

על אף כמיהתה לאהבה ולאימהות, לאה גולדברג מעולם לא הקימה משפחה. היא חייתה בבית זה יחד עם אימה. מדהים לחשוב שעל אף שלא היו לה ילדים משל עצמה, הרבתה לכתוב ספרי ילדים - ביניהם ניתן למנות את "המפוזר מכפר אז"ר", "איה פלוטו", "דירה להשכיר", וכן את "ידידי מרחוב ארנון", שבו היא מדמיינת את עצמה כילדה המתגוררת ברחוב שבו אנו עומדים כעת.

לאה גולדברג נפטרה בשנת 1970 והשאירה אחריה מפעל חיים אדיר של שירים, ספרים, תרגומים ומחקרים ספרותיים. באותה שנה הוחלט להעניק לה את פרס ישראל, אך היא לא זכתה להגיע למעמד הענקת הפרס. אימה קיבלה אותו בשמה. האם נפטרה כמה שנים לאחר מכן, וביקשה שעל מצבתה ייכתב רק "אימה של לאה גולדברג" - עד כדי כך הייתה גאה בביתה. בזכות פועלה המרשים, הוחלט להנציח את דמותה של לאה גולדברג על השטר החדש בערך 100 ש"ח (החל בסוף שנת 2017).

קפא בזמן. בית בן-גוריון בתל אביב

אנחנו ממשיכים ברחוב ארנון ומתעקלים עם הרחוב ימינה ומיד שמאלה. לפנינו נגלית שדרה שאותה אנו חוצים כדי להגיע לביתו של דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. בוודאי אתם תוהים "מה? הוא לא גר בנגב?" - ובכן, דוד בן-גוריון הקים בית לו ולמשפחתו בשנת 1930, וכאן התגוררו עד שהחליט להקים את הצריף בשדה בוקר בשנת 1953. הבית נשאר ברשות המשפחה, ונעשה בו שימוש עד מותו של בן-גוריון בשנת 1973, אז עבר לרשות המדינה והפך למוזיאון. מתברר שהאיש שאמר כי "בנגב ייבחן העם בישראל" בכלל היה תל אביבי במשך שנים רבות.

בית בן-גוריון בתל אביב הוא בית פתוח שנראה כאילו קפא בזמן. הוא פתוח שבעה ימים בשבוע וניתן לראות בו את הרהיטים האותנטיים של משפחת בן-גוריון בסלון ביתה, כמו גם את כלי המטבח המקוריים, ששימשו בעיקר את פולה, אשתו של בן-גוריון. מדי בוקר הייתה נכנסת למטבח כדי להכין לבעלה קוצ'מוץ' - תערובת של לבן עם סירופ פטל - מאכל שנחשב לבריא במיוחד, אבל לא כל כך טעים. גם בן-גוריון לא סבל את זה, אבל הוא הקשיב לפולה שדאגה לבריאותו.

בביקורכם בבית השתדלו לחוש מי היה האיש בן-גוריון. עוד לפני המנהיג הגדול, שכאילו לא ניתן להתקרב אל דמותו, כאן בביתו אפשר להרגיש שהיה קודם כל אדם, וכאן בביתו אפשר גם לעמוד על אישיותו. בייחוד חשוב לבקר בקומה השנייה של הבית, שבה נמצא חדר העבודה של בן-גוריון. בלילה שלפני הכרזת העצמאות בן-גוריון נמצא בחדר העבודה וכותב את הנוסח הסופי של מגילת העצמאות.

עצי זית ושקמים. שדרות בן-גוריון

אנחנו ממשיכים בשדרות בן-גוריון בכיוון מזרח, מתרחקים מהים שבן-גוריון היה הולך לחופו מדי בוקר, ולפעמים גם היה עושה את עמידת הראש המפורסמת שלו. לאורך השדרה אנחנו מזהים את עצי השקמים, ונזכרים בשיר הנוסטלגי על תל אביב, העיר שצמחה מהחולות: "היה היו כאן פעם שקמים, / חולות מסביב וגם נוף. / העיר תל אביב של אותם הימים / הייתה בית בודד על החוף..." הנה חלק מהשקמים ששרדו את התפתחותה המואצת של העיר.

אנחנו ממשיכים על שדרות בן-גוריון, חוצים את רחוב בן יהודה הקרוי על שם אליעזר בן יהודה, מחייה השפה העברית, ומגיעים לפינת רחוב אמיל זולא. בפינה זו אנחנו מבחינים בבניינים עם מרפסות מתעגלות. בתים אלו נבנו בסגנון הבינלאומי, הקרוי גם סגנון ה"באוהאוס". סגנון אדריכלי זה הגיע ארצה בשנות ה-30' עם אדריכלים יהודים שברחו מגרמניה. מאות הבתים שנבנו בסגנון הזה והשתמרו נקראים "העיר הלבנה", ובשנת 2003 הכריז עליה ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.

אנחנו ממשיכים ללכת בשדרה עד לפינת רחוב דיזנגוף, הקרוי על שם ראש העיר הראשון של תל אביב, מאיר דיזנגוף. בפינה הזו תוכלו לעשות הפסקה באחד מבתי האוכל הפועלים במקום. מאכלי ים טעימים במסעדת גוצ'ה הוותיקה, או המבורגר במסעדת "סוסו אנד סאנס", וגם סושי אפשר לאתר כאן. אפשר גם לחטוף שייק או מיץ בדוכן "תמרה" שבמרכז השדרה. אנחנו פונים ימינה אל רחוב דיזנגוף.

רחוב דיזנגוף היה לרחוב הראשי של תל אביב בשנות ה-50' עם עשרות חנויות ובתי אוכל שהפכו אותו לאזור הבילויים הכי נחשק. אז הומצא גם הפועל "להזדנגף" - להסתובב ברחוב דיזנגוף. זה אולי הרחוב היחיד בישראל שהפך לפועַל! אם בגן ערן שמנו לב לעצי הזית, ובשדרות בן-גוריון הבחנו בעצי השקמים, ברחוב דיזנגוף אי אפשר להתעלם מעצי הפיקוס האדירים שניטעו בשני צדי הרחוב. הפיקוסים הללו הגיעו בימי המנדט הבריטי מתת היבשת ההודית, שהייתה גם היא תחת שלטון בריטי. על אף שיצא להם מוניטין נורא כעצים שפירותיהם מלכלכים את המדרכות ומושכים עטלפים, אנחנו נהנים מהצל הנהדר שהם מטילים בימות הקיץ החמים.

מוכן לכל. רחוב דיזנגוף

עכשיו אנחנו מזדנגפים - הולכים בין החנויות שלאורך רחוב דיזנגוף. בהמשך אנחנו חוצים את רחוב גורדון כדי להגיע אל רחוב דיזנגוף 117. כאן שכן קפה "כסית", שהיה אחד מבתי הקפה שהקנו לתל אביב את מעמדה כעיר הוללות ובילויים. הדור שהתבגר בעשורים הראשונים של המדינה ופקד את בתי הקפה נקרא, לעתים ככינוי גנאי, "דור האספרסו". בקפה "כסית" התרכזה הבוהמה התל אביבית, ועל אף שהמקום כבר נסגר מזמן ובמקומו פועל היום פאב, אנחנו יכולים לדמיין את כל ה"מי ומי" שפקדו את המקום, וביניהם גם לאה גולדברג, אברהם שלונסקי ונתן אלתרמן.

אלתרמן זכור באהבתו לתל אביב, אותה הביע בשיריו. לרוב נוטים לצטט את אחד משיריו, שבו אנשי ירושלים לועגים לתל אביב על כך ש"היסטוריה אין לה אף כזרת. / אין רצינות בה. אין משקל..." אך המשורר עונה להם: "בכל זאת יש בה משהו, / כן, יש בה איזה משהו... / שכלל עוד לא היה שהוא / והוא כולו שלה שהוא." במעמד הזה אפשר לשלוף מהארנק שטר של 200 ש"ח על מופיעה דמותו של אלתרמן ולהיזכר בשירו הענוג "ערב עירוני": "הוא רק יתום ורק תמים / נולד לרגע ואיננו / בין הלילות והימים / הוא בא לזרוח בעינינו".

אנחנו ממשיכים על רחוב דיזנגוף ומגיעים לפינת רחוב פרישמן, כאן ניצב תיאטרון בית ליסין. הוותיקים עדיין מזהים את הבניין בגלגולו הקודם כתיאטרון הקאמרי הישן. בין המחזות שהוצגו בתיאטרון הקאמרי נמנים גם "עוץ לי גוץ לי" של אברהם שלונסקי, ו"שלמה המלך ושלמי הסנדלר" של נתן אלתרמן. בשנות ה-70', הוצגו כאן המחזות הפרובוקטיביים שנכתבו על ידי חנוך לוין, שסימל בדמותו את קו השבר בחברה הישראלית, והמעבר מחברה מגויסת ולאומית לתרבות אינדיבודאליסטית. למרגלות התיאטרון שכן "קפה קליפורניה", שסימל אף הוא את השינוי העמוק שעברה החברה הישראלית באותן שנים. "קפה קליפורניה" היה למעשה מסעדת המבורגרים בסגנון אמריקאי, בבעלותו של אייבי נתן, טייס אל על לשעבר שהפך לפעיל בולט למען השלום. הדור הצעיר, שכבר השתעמם מקפה "כסית", נזקק לאווירה של חוץ לארץ. בני דורם של אורי זוהר ואריק איינשטיין מצאו כאן את מבוקשם.

אנחנו פונים ימינה ברחוב פרישמן, שמים פעמינו מערבה. בצומת הראשון פונים ימינה ומיד שמאלה אל שביל הולכי רגל שמוביל אותנו למרכז קהילתי דב הוז. המבנה המרשים בצורת האות רי"ש, בעל המרפסות הענקיות, נקרא בעבר "בית צעירות מזרחי". הוא הוקם בשנות הארבעים על ידי "הסתדרות נשות מזרחי" (כיום, רשת אמי"ת - "ארגון מתנדבות למען ישראל ותורה"). הוא שימש כפנימייה ובית ספר מקצועי דתי לבנות.

תנועת המזרחי - "מזרחי" (במלעיל) זה מעין ראשי תיבות של "מרכז רוחני" - הוקמה ב-1902 בתוך ההסתדרות הציונית. היא הביאה רעיון חדש לתנועה הציונית - לא רק "ארץ ישראל לעם ישראל", אלא גם "על פי תורת ישראל". כלומר, הטריטוריה שבה יתקבץ העם היהודי יכולה להיות בכל מקום, אבל מה שחשוב הוא הקשר הרוחני. במובן הזה, תנועת המזרחי שאפה שארץ ישראל תהיה קודם כל מרכז רוחני, ומכאן שמה. הרב יצחק יעקב ריינס הוא שהקים את תנועת המזרחי, ונחשב למי שקירב דתיים רבים לחזון הציוני, שהיה במקורו רעיון חילוני, מודרני ולאומי, ולא רעיון דתי. בנימין זאב הרצל, שעמד בראש ההסתדרות הציונית, תמך בהקמת המזרחי. צריך להבין תמיכה זו על רקע אמירתו של הרצל בנאום הפותח של הקונגרס הציוני הראשון: "ציונות היא שיבה ליהדות עוד לפני השיבה לארץ ישראל". המזרחי השיבה לו תמיכה בכל צעד ושעל, ואפילו עמדה לצד הרצל כשהציע את תוכנית אוגנדה - דבר שעורר התנגדויות עזות כמעט מכל עבר.

תנועת המזרחי הייתה שותפה של מפא"י בתקופת "המדינה בדרך", וגם לאחר קום המדינה. השותפות הזו בין הדתיים לבין הסוציאליסטים החילונים זכתה לכינוי "הברית ההיסטורית". הדתיים ביקשו שביישובים היהודים יישמר הצביון היהודי במרחב הציבורי, והמפא"יניקים ביקשו את תמיכת הדתיים בדרכם הכלכלית והמדינית. לימים, תנועת המזרחי הפכה לחלק מהמפד"ל, ובגלגולה הנוכחי - מפלגת הבית היהודי.

בית צעירות מזרחי שימש כפנימייה ובית ספר לבנות דתיות של תנועת המזרחי עד לשנת 1977. אחר כך פעל כמכללה למורות, ולבסוף כמשרדי הנהלת רשת אמי"ת. בסוף שנות ה-90' הוא ננטש, ועמד מאז בשיממונו. תושבי האזור התלוננו על כך שהמקום הפך למאורת סמים. בשיאה של המחאה החברתית בקיץ 2011, מפגינים השתלטו על המבנה, והכריזו עליו כ"בניין משוחרר". אחרי לילה אחד במקום, המשטרה פינתה אותם בעקבות תלונה של העירייה.. היו רבים שראו את המהלך הזה של השתלטות על מבנים כהסלמה של המחאה החברתית, שעד אז נהנתה מתמיכה ציבורית רחבה.

כמה שנים לאחר מכן, ולאחר שניסיונות חוזרים ונשנים להשכיר את המקום לא צלחו, העירייה התניעה מהלך של שיתוף ציבור, שנחשב להצלחה גדולה. תושבי האזור השתתפו באירוע שהתקיים במקום, ונשאלו על ידי נציגים של העירייה מה הם היו רוצים שיהיה במרכז הקהילתי החדש. שיפוץ המבנה יצא לדרך ב-2015, והיום יש כאן שילוב מקסים של גני ילדים, בית קפה קהילתי, משחקייה לתינוקות, חלל עבודה ולימודים, ומרכז חוגים לכל הגילאים. קחו הפסקה בבית הקפה "Bite", שמציע מחירים נוחים במיוחד.

לאחר שחצינו את הרחבה של המרכז הקהילתי, אנחנו פונים ימינה ברחוב דב הוז. הרבה מהבתים ברחוב הזה וברחובות הסמוכים אוכלוסו על ידי שחקני תיאטרון ואמנים אחרים, ובאמצעות שלטי ההנצחה על הבתים אנחנו מגלים את ה"סלבס" של פעם. בפינת רחוב גורדון אנחנו פונים ימינה ונעצרים מול בית מס' 36. כאן היה ביתה של הגברת הראשונה של תיאטרון הבימה, חנה רובינא. השחקנים המפורסמת עלתה ארצה מרוסיה יחד עם צוות השחקנים של התיאטרון. שלט ההנצחה המציין את מקום מגוריה לא תלוי על קיר הבניין, אלא הוצב ברחוב. מסופר כי בעלי הבניין התנגדו להצבת השלט, משום שלא הזדהו עם אורח חייה של רובינא, ובייחוד מכך שילדה בת מחוץ לנישואין (היא הזמרת אילנה רובינא) למשורר אלכסנדר פן, שאף הוא ניהל אורח חיים שיש מי שיגדיר אותו כמתירני.

מול ביתה של חנה רובינא נמצא ביתו של יעקב איינשטיין, שחקן תיאטרון "אהל". בניגוד לתיאטרון "הבימה" הבורגני, תיאטרון "אהל" נוסד בתמיכת הסתדרות העובדים ונחשב לזירת התרבות של מעמד הפועלים. יעקב איינשטיין הוא אביו של אריק איינשטיין, כלומר, כאן היה בית ילדותו של הזמר המפורסם.

אחרי שפגשנו כל כך הרבה שמות מוכרים אפשר לסכם את הטיול וללכת להזדנגף. ברחוב גורדון פינת דיזנגוף תמצאו גם מסעדה כשרה בשם "פנקינה" וגם מסעדה בסגנון אמריקאי בשם "סיידווק". מה שחשוב הוא לפקוח עיניים - אולי כשתשבו שם תזהו איזה סלב מימינו אנו...

 

מה צריך לדעת? המסלול עובר בין פינות ירוקות ושקטות לרחובות ראשיים. המסלול מוצל ברובו בזכות עצים רבים שפרוסים לאורכו, כך שהוא מתאים גם לימות הקיץ. אפשר לעשות את המסלול גם בשעות הערב. שימו לב שבית בן-גוריון פתוח שבעה ימים בשבוע בשעות הבוקר עד הצהרים. שדרות בן-גוריון ורחוב דיזנגוף מציעים שפע של בתי אוכל שאפשר לבקר בהם. רחוב דיזנגוף רווי בחנויות, ולכן הוא עמוס למדי בימי שישי, אך בשבתות רוב החנויות סגורות. יש מספר סופרמרקטים ומכולות שאפשר לקנות בהם מצרכים לפיקניק, שאותו ניתן לעשות בשדרות בן-גוריון, או לקראת סוף הסיור ברחבה של מרכז קהילתי דב הוז. אפשר לעשות מהמסלול הזה גם סיור טעימות, תוך כדי הליכה בין הקיוסקים שבשדרות בן-גוריון - בקיוסק אחד אפשר לקחת קפה, בשני להזמין מיץ, בשלישי כריך, וכן הלאה.

פעילות עם ילדים - ילדים יכולים לחוות את הטיול הזה כחוקרי טבע עירוני. הנחו אותם לחפש את ההבדלים בין עצי זית, שקמים ופיקוסים - עצים מאוד שונים זה מזה, ויש שפע מכל סוג בחלקים שונים של המסלול. אפשר גם להבחין בעצי דקל, אשלים ועוד סוגי עצים. עודדו אותם לאסוף דגימות מהשטח - עלים או פירות שנשרו מהעץ - ולהשוות ביניהם. בנוסף, בית בן-גוריון הוא סוג של מסע בזמן עשרות שנים אחורה, וזו הזדמנות לספר לילדים זכרונות שלכם מימים עברו. לאורך שדרות בן-גוריון יש מספר מתקני שעשועים שילדים קטנים יכולים ליהנות מהם. עוד דבר שיכול לעניין את הילדים בטיול הזה הוא השמות המוכרים. אפשר להכין מראש קטעי שירה של המפורסמים שמזכירים במהלך הטיול, והילדים יתאימו בין השיר לבין המשורר.

 

וואו! איזה יופי, הגעת עד לפה. כנראה שזה מעניין אותך. רציתי לספר לך שאפשר להירשם לקבלת עדכונים במייל (בכל פעם שאני מפרסם משהו חדש, ולא יותר מפעם בשבוע). ואם נהניתם, אז למה לא להראות את זה? עשו לייק 👍 לעמוד הפייסבוק TLVXP כדי להביע את הערכתכם. ואם באמת התחברתם, ואתם רוצים לפגוש אותי על אמת, אני מאוד אשמח שתזמינו אותי להדריך סיור בתל אביב במיוחד עבורכם - כתבו לי. ואם אתם הולכים ומטיילים בתל אביב לפי המסלול הזה, הוסיפו כאן למטה בתגובות את החוויות שלכם מהטיול וטיפים למטיילים אחריכם.

Comment